האם אפשר להיות בנאדם מצליח בחברה כשאתה סגור וביישן?

היי לכם,
אז ככה... אני בחורה די שקטה. אפילו שקטה מאוד, ככה אומרים לי כולם. אני ביישנית ויש לי חרדה חברתית. יש לי את מעגל החברים שלי, זה לא שאני לא חברותית או בודדה או משהו.. אני פשוט מאוד שקטה ולוקח לי זמן להיפתח. כל מי שמכיר אותי טוב אומר שאני "האמתית" מאוד מאוד שונה ממה שאני משדרת. הבנתי מכולם שאני משדרת כלפי חוץ שאני שקטה, ביישנית ודי חנונית. והאמת היא שאני לא חנונית בכלל, אוהבת מסיבות ולרקוד וכו. אני בעצמי לא יודעת איך זה יכול להיות, אבל ככה זה.
איכשהו הסתדרתי בחיים עד עכשיו, אבל בזמן האחרון העניין הזה, של המופנמות שלי, התחיל ממש להציק לי. (יותר מבדרך כלל)
אני מאוד אוהבת להופיע, אני שרה, מנגנת ואוהבת משחק. הגעתי (לאחר הרבה התלבטויות) להחלטה שאני רוצה לנסות את מזלי בשואו ביזנס. ו... כבר עכשיו התחלתי לאכול כאפות. לא בהכרח בגלל הכישורים שלי, הם דווקא סבבה. התחלתי לאכול כאפות בגלל האופי שלי, או יותר נכון; החוסר אופי שלי. (לפחות על פני השטח) כולם אומרים שממש לא מתאים לי להיות שחקנית בגלל שאני כל כך שקטה וסגורה ושחקנים הם לרוב נורא בטוחים בעצמם ותמיד שואפים להיות במרכז העניינים.
אני מתחילה לחשוב שהם צודקים.. אבל זה כל כך לא הוגן. אז מה אם אין לי פה גדול ואני לא מחפשת תשומת לב תמיד? איך זה משפיע על הכישרונות שלי?
ואפילו בלי קשר לעולם המשחק, אני מקבלת המון הערות על המופנמות שלי בכל מקום שאני הולכת אליו, וזה כבר נמאס עליי. אפילו בעבודה שלי (חברת ביטוח) כל הזמן אומרים לי "את שקטה כל כך", "לא שמנו לב שהגעת, את כל כך שקטה", "את הכי שקטה פה" וכבר נמאס לי מזה ברמות שאני לא יכולה לספר לכם! מישהי בעבודה אפילו אמרה לי פעם שבהתחלה כשהגעתי לשם היא הייתה בטוחה שאני סתם שקטה ולא משהו, ואז כשהיא גילתה שאני חכמה ועובדת מהר היא ממש הופתעה. מה הקשר?! מילא משחק, אבל ממתי צריך להיות רועש בשביל להיות טוב בעבודה משרדית?!? והדוגמא הזאת היא אחת מיני רבות.
השאלה שלי היא בעיקרון כזאת; האם אני יכולה להשיג את כל מה שאני רוצה בחיים אם אני שקטה מדי? האם זה מפריע עד כדי כך? האם בכלל יש מקום לאינטרוברטים בעולם הזה? או שכולם חייבים להיות רועשים? אשמח לדעתכם.ן בעניין, תודה למי שקרא.