כל חיי סבלתי מעודף משקל, אהיה מאושרת אחרי הניתוח?

היי, אני חיילת, בת 20. רציתי לשתף קצת .. ובעיקר לשמוע את דעתכם.
כל חיי סבלתי מעודף משקל, יש לנו נטייה להשמנה במשפחה. לפני הצבא תמיד היו לי עליות ומורדות.. .המשקל הכי נמוך שהצלחתי להגיע אליו הוא 76. וגם זה לאחר זריקת מוטיבציה מטורפת, אכילה בריאה ונכונה וסופרט.
חייבת לציין שאני כן אוהבת ספורט, אבל הוא לא שווה יותר מידי בלי תזונה נכונה ובריאה.
אני חושבת שניסיתי כל דיאטה אפשרית בחיי ומשום שאני אוהבת קיצורי דרך, אבל אף פעם לא הצלחתי להתמיד בדיאטות בגלל המון תסכול וחוסר אהבה והערכה עצמית. תמיד נשברתי.
כלפיי חוץ אני מאוד מחוייכת, צוחקת, דיי משרה על אחרים כאילו החיים יפים ושטוב לי.. אבל מבפנים אני קורסת כבר תקופה ארוכה. עליתי המון בצבא, כמעט 30 קילו. כרגע אני 106.
אני במעגל כזה כבר שנה וקצת של בולמוסים של אכילה, אכילה מאוד רגשית. אני יותר עצבנית מפעם, חסרת אנרגיות, עייפה מהחיים, ורבאק אני בת 20..כל החיים לפני.
פעם עוד הייתי יוצאת ומלווה, היום אני נמנעת כדי שאנשים לא יסתכלו עליי, ממש חשוב לי מה אחרים חושבים עליי. התרחקתי מאנשים, אפשר להגיד שקצת התבודדתי..
אני נמצאת בבסיס סגור שהאוכל בו זה בעיקר פחמימות והמון שמן, אני יודעת שזה פאקינג תירוץ והוא לא מתקבל, אבל זה מקשה עליי.. בבית הייתי יכולה להכין לי ארוחות בריאות..
בכל מקרה אגיע לעיקר העניין, אני מכירה כמה אנשים שעשו ניתוחים בריאטריים וירדו המון בצורה מדהימה, ומכירה גם אנשים שהצליחו בכוחות עצמם. הייתה תקופה שהייתי נכנסת לאינטרנט ומסתכלת על אנשים של לפני ואחרי ,
יש בוואלה את הפינה "וואו איך רזית" שאנשים מספרים איך הם ירדו ועל כל התהליך עצמו. תמיד הייתי אכולת קנאה, כי אני מאוד רוצה את זה.
המון זמן אמרתי לעצמי ואחרים אמרו לי, כשתצאי מהצבא תתפסי את עצמך בידיים ותרזי ואמרתי לעצמי, אוקיי ..אני אחכה לשחרור.
אבל לפני חודש וקצת פתאום הבנתי שאני לא יכולה לחכות יותר, אני בזבזתי 20 שנה. 20 שנה שאף פעם לא הייתי מאושרת באמת.. ויש בי כלכך הרבה שמחת חיים שרוצה להתפרץ תאמינו לי.
החלטתי ללכת לכיוון של ניתוח. בהתחלה התלבטתי, לקח לי זמן להבין כי אמרתי לעצמי.. את מוותרת לעצמך. אבל זה לא נכון, כי ניתוח זה לא פיתרון קסם, גם בו אצטרך לשנות אורח חיים, ובעיקר לשמור.
הניתוח הוא מקפצה אדירה, זריקת מוטיבציה (מוטיבציה שאין כרגע), הוא פוש אדיר לקראת האושר .
אז הינה, עכשיו אני באמצע התהליך.. ואני שלמה עם ההחלטה שלי.
אבל תמיד עולה השאלה בראש, האם זה יספק אותי? האם אהיה מאושרת אחרכך?