מובטלת עם מינוס ענק ומצב נפשי על הפנים. איך ממשיכים מכאן?

שלום לכולם.
מצטערת מראש אם זה יהיה קצת ארוך, אני פשוט חייבת לפרוק ואין לי בפני מי חוץ מכם.

אז אני אנה, בת 28 אוטוטו, מובטלת ובלי מקצוע.
גרה עם בן הזוג שלי בדירה שכורה, לכל אחד מאיתנו יש רכב משלו וחובות מפה ועד אוסטרליה (וגם ללא שום חסכונות).
אני כנראה עשיתי את הטעות הגדולה שלי כבר לפני 5 שנים. חייבת לציין שעד התקופה הזאת הייתי בנאדם מאושר, שמח, מחייך בלי סוף, בעל מוסר עבודה בשמיים, כמו שבנאדם צריך להיות. ואז, קניתי את הרכב שלי, לקחתי הלוואה גדולה מהבנק ואת השאר במימון שרק עכשיו אחרי 5 שנים אני מסיימת לשלם עליו (רק על המימון, לא על ההלוואה מהבנק).
התחלתי לאהוב לקחת הלוואות ובאותה תקופה גם לא היה לי אכפת כי עבדתי והייתה לי משכורת טובה והייתה לי את היכולת להחזיר בכל חודש.
ואז, עזבתי את העבודה (העבודה הראשונה שלי לאחר הצבא) כי רציתי לחדש, אבל לא ציפיתי שהמצב יהיה כל כך גרוע.
ב-5 השנים האחרונות החלפתי כל כך הרבה מקומות עבודה שאני באמת לא יכולה לספור. שבוע פה, חודשיים שם, חצי שנה, שנה והכי הרבה שלי בתקופה האחרונה היה שהחזקתי במקום עבודה שנה וחצי. זה היה ממש שיא.
התחלתי לשקר, לגבי הכול, פשוט הכול. לבן הזוג שלי, למשפחה הקרובה והרחוקה, לחברים, למעסיקים... כל שאלה שהיו שואלים אותי הייתי עונה בשקר (ולצערי אני עדיין עושה זאת), ממציאה דברים כדי לא לעבוד.
המוטיבציה שהייתה לי ירדה ירידה דרסטית בכל התחומים - אם זה מבחינת עבודה כמובן, עד היום ממש אין לי חשק לעבוד, מבחינת כושר שהייתי עושה (לא שאני שמנה היום), עד היום אני לא מצליחה למצוא את החשק והמוטיבציה לדחוף את עצמי לעשות הליכה בחוץ.
והכי גרוע, החובות הולכים וגדלים, המינוס הולך ונהיה הרבה יותר לחוץ והגעתי למצב שאין לי איך לשלם.
בן הזוג שלי הוא היחיד שעובד כרגע וכשאני רואה שאני לא מצליחה לסיים את החודש, הוא משלים לי לחשבון הבנק את מה שחסר, וכבר לא נעים לי.
אני שולחת קורות חיים לכל מיני מקומות ולא חוזרים אליי. לפעמים כשכן חוזרים אליי, פשוט לא בא לי לענות אז אני מסננת.

בקיצור, אני ממש לא יודעת איך להרים את עצמי וניסיתי כבר כמה וכמה פעמים.
אין לי כסף ללכת לקואוצ'ר או לפסיכולוג, אין לי עם מי לדבר ולכן עד עכשיו פשוט שמרתי הכול בפנים.
נשבר לי מהמצב הזה אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל לתקן.
איך לעשות את הצעד כדי למצוא עבודה ולהישאר בה, להרים את עצמי מהספה שאני נרקבת עליה כל היום בלי לעשות כלום, ולגרום לכולם סוף סוף להתגאות בי!
אפילו 2 האחים הקטנים יותר שלי מצליחים יותר ממני.
תעזרו לי! :(