איך אפשר להמשיך לחיות? והידיעה שרוב האנשים פשוט היו מדלגים ולא קוראים אפילו...

לרוב, לא מעניין אנשים שאלות כאלה ואחרות על נושאים שאין להם תשובות.
לצערי, אני לא כזאת. אני תמיד הייתי ילדה סקרנית, חושבת, מנתחת סיטואציות בראש, אנשים, חוויות מהעבר, מההווה.
למה כתבתי לצערי? כי לרוב זה בא לטובתי, וגם זה מפתח אותי כאדם עד שזה מגיע למקומות לא טובים.
כיום אני בת 21, אפשר להגיד שעברתי די הרבה בחיים ומכל נפילה למדתי. ואפילו אני לא מתחרטת על שום דבר. ויש עוד כל כך הרבה לעבור, חיים שלמים לפני, ובכל זאת- אני מוצאת את עצמי חושבת למה?
למה אני צריכה לחיות?
כמובן שבהתחלה זה ממקום חיובי, של חיפוש משמעות, הצבת מטרות, או סתם לעשות סדר בראש אבל אז זה מגיע למקום הזה שאני עונה לעצמי תשובה ולא בהכרח מאמינה..
"כי.. כי יש עוד הרבה מה לחוות והכל בחיים יכול להשתנות.. "
" כי פעם אתה למטה ופעם אתה למעלה העיקר להחזיק את הראש מעל המים ולנשום"
"כי אני מאמינה בטוב, אהבה, ומוסר ואני כאן כדי להביא מעצמי וממה שאני מאמינה לסובבים אותי ולעולם. "
ואז אני חושבת..
כל כך קשה בעולם שלנו, הרעלנו את עצמנו, הבנו למלחמות אגו, צביעות, שקרים, קשה לסמוך על אנשים היום- וזה עצוב.
עוברים מקושי לקושי ומדי פעם מתנחמים באיזה רגע אושר קטן.
חוזרים שוב ושוב לשגרה. אולי השגרה משתנה אבל בסופו של דבר השגרה שלנו זה להתקיים.
אבל למה בכלל? למה להתקיים ולהרים את עצמך מחדש אחרי כל נפילה?
בידיעה שאתה בסופו של דבר אחרי הכל לבד בעולם הזה, כי אף פעם לא יהיה מישהו שיכול להיות לצידך תמיד. זה לא אפשרי.
אז איפה הקטץ'? איפה התקווה? לאן לשאוף? מאיפה לשאוב כוחות לחיי היומיום?
בסופו של דבר קמים וממשיכים כי אלו החיים.
אבל אולי כדאי לעצור ולחשוב על זה דקה.
מה עושה לי טוב? מי עושה לי טוב? מה הייעוד שלי בכלל?

עם הקושי והתסכול, הייאוש והבילבול חשוב לי רק לומר.
אני מגדירה את עצמי כבן אדם מאושר לא כי אני כל הזמן שמחה, ולא כי יש לי מלא כסף (כי אין לי), ולא כי יש לי בן זוג מדהים(כי אין לי עדיין) וכו וכו
אני תופסת אושר כהחלטה או יותר נכון כגישה. אני בוחרת להיות מאושרת עם מה שיש לי.
אבל מזכירה לעצמי כל יום מחדש לא להיות אדישה ולהכנס לשאננות.

ואז שאני חושבת על זה...
אולי כן כדאי, ככה פחות סובלים, פחות מרגישים, מקהים את החושים, נכנסים ללופ והחיים פשוט עוברים.

לא יודעת כבר אם אני נאיבית מטומטת שעוד מאמינה בטוב, באהבה, בחמלה, בחסד, בתקווה, בכנות, ויושרה, שמאמינה בבני אדם וכמעט בכל פעם מתאכזבת מחדש.