לא יודעת אם אני סובלת מחרדה חברתית או מוזריות והפרעה נפשית רצינית?

היי, סורי אם השאלה קצת תסבך אתכם אבל ממש אשמח שתענו ותנסו כמה שיותר לעזור.. כי אין לי כבר למי לפנות.
אוקיי אני אריאל בת 19, אני זוכרת שכבר מגיל קטן היה לי קשה לתפקד בחברה והיה לי קשה להשלים עם דברים נורמלים ולגיטימים.
בילדות אני לא זוכרת איך הייתי אבל כנראה נורמטיבית עם חברים.
אבל מגיל 11 אפילו, התחלתי להיות די ביישנית ואני זוכרת שהיה לי קשה עם זה שאני מתבגרת והתביישתי נורא להיות עם חברות ליד אבא ואמא ואפילו התנהגתי בלא הגיוניות והעפתי אותם שהייתי עם המשפחה. ללכת לקניון עם חברות ואפילו סתם לאכול פיצה היה בשבילי סיפור גדול.. לא אציתי כי פחדתי שזה מוזר לא רציתי לגדול ולהיות עצמאית. ומשום מה הייתי בטוחה שאמא לא אוהבת שאני לא איתה (למרות שזה היה ממש דפוק ומחשבה לא נכונה בעליל)
בקיצור אחר כך עברתי לבית ספר אחר לחטיבה ולא הסתדרתי כל כך הכל היה נראה לי שונה הייתי בצד כל הזמן ולבד למרות שניסו להתחבר איתי מידי פעם הייתי יוצאת עם "חברות" אבל תמיד חזרתי בוכה או בהרגשה לא טובה. לא יודעת למה. מאירועים משפחתיים נמנעתי בגלל שהרגשתי לא נוח הרגשתי שכולם מסתכלים ובוחנים אותי הרגשתי מוזרה ממש ככה. (מדטבר כבר על גיל 15 16) אחר כך כבר קיבלתי מודעות עצמית הבנתי שהכל שטויות אבל עדיין תמיד בחברת אנשים הרגשתי לא טוב לא יכלתי להכנס לשיעורים בבית ספר לא יכלתי להקשיב ואפילו לשבת עם הרבה חברים. היה לי ממש קשה. הרגשתי תמיד שאני נהיית קטנה לידם שאפילן הפרצוף מתעוות לי והרגשתי שבא לי לברוח. וואלה באמת ברחתי.. נמנעתי כל הזמן הלכתי. וככה עבר הבית ספר ונשארתי בלי חברות עד היום.. מהצבא יש לי פטור בגלל שאני אלרגית. וטוב שכך כי אני לא הייתי מסתדרת במסגרת שכזו. כרגע אני אחרי שירות לאומי, שגם שם כל יום שהלכתי לא נהנתי היה לי פרצוף חמוץ ומה שאני טובה בו זה נטו העבודה עצמה כל המסביב שזה קשרים עם אחרים אני ישר נרתעת.. המון ימים החסרתי אפילו רק כי לא נראתי טוב או כי אמרתי שאני לא יכולה להתמודד עם כל האנשים.
כרגע אני עובדת.. ועוד פעם גם עכשיו אני מרגישה תקועה כזה.. אני עובדת טוב ותמיד מרוצים ממני אבל העבודה כמובן עם אנשים וישר שמחמיאים לי או שמסתכלים עלי ושבוחנים אותי אני נרתעת כזה ומתחילה די להלחץ.. אפילו הדיבור שלי נהיה קצת דל. . קשה לי לספר ולהסביר דברים על עצמי ובגלל זה גם אני שם המון זמן ואף אחד לא ממש התחבר אלית נגיד מישהי ששם רק חודש הרבה יותר "מקובלת" ואהודה שם. אני גם רואה שהמון פעמים הפנים שלי מקבלות הבעה לא יפה, אם זה שאני נראת סובלת או מנותקת (אני לא ממש יודעת להסביר את זה..) אבל זה גורם לי חוסר בטחון עצום.. אני ממש נראת כלפי חוץ אפילו מוזרה בפנים. בכללי אני מאוד יפה אבל שאני יוצאת וההתנהלות שלי כלפי חוץ ממש משנים לי את המראה אני לא יודעת למה אפילו.. בקיצור ממש קשה לי בחיים אני לא מסתדרת עם החברה אני לא יודעת מה יש לי ולא נראה לי שזה חרדה חברתית כי זה לאו דווקא הזעה ולחץ. זה יותר אי יכולת לחיות פה בעולם הזה!! באמת אחרי כל מה שרשמתי כאן אני מרגישה שלא הסברתי את עצמי כל כך טוב כי אני באמת לא יודעת איך בכלל להסביר את ההרגשות שלי..
אפילו לפני חודש שהלכנו למדוד שמלות לחתונה של אחותי הרגשתי מוזרה הרגשתי שבטוח המעצבת חושבת שאני עוף מוזר הרגשתי בושה למדוד את השמלות.. וגם כל דבר שהיא אמרה או שהיה צריך לשבת ולהקשיב היה לי הבעה מעצבנת והרגשה מעצבנת.. לא נעים להסתכל עלי ולי לא נעים להסתכל על אחרים.. אני לא יודעת גם איך אתמודד בחתונה של אחותי עם כל הדודים האנשים.. עם הביקרתיות שלי כלפי עצמי. ובמיוחד עם המראה שלי איך אראה ליד כולם?!?! אני לא יכולה כבר לא יכולה לחיות פה.. זה נראה שהכל בסדר אצלי אני באמת מנסה להשאר אופטימית לפעמים ובאמת עובדת חוזרת הביתה מרוויחה כסף אבל מאחורי הכל אני לא באמת מץיכולה להתמודד עם זה.. כל יום בשבילי זה הישרדות ממש לשרוד את היום. אז בנתיים אני שורדת.. לא יודעת עוד כמה זמן זה יימשך.
אני מפחדץ כבר שאני חולת נפש אולי שאני מוזרה כי אני באמת מרגישה ככה.. אולי מתפתחת אצלי מחל נפש.. סכיזופרניה וכו'?!
אני כבר לא יכולה.. בבקשה תעזרו לי. מצטערת על החפירה..