חשבתי שמצאתי את אהבת חיי, אבל הסובבים אותי חושבים אחרת, מה לעשות?

שלום לכם,

אני זקוקה לעזרה.

אני בת 23 ובקשר עם חבר שלי (28) כבר שנה.. קשר ראשון שלי (לא היה לי כלום לפניו.. ממש כלום.).. בהתחלה הכל היה מדהים עם פרפרים בבטן, כל דייט היה הרפתקה חדשה, כל יום כל היום.

כל חיי חרשתי בלימודים וסירבתי לכל הצעה.. כי זה לא היה בראש מעיני.. היו דיבורים רק על מנת להכיר וכל פעם חתכתי מהר מאוד משהבנתי שזה לא מה שאני מחפשת.. לא רציתי סתם לפגוע באנשים. אבל איתו, איתו הכל היה אחר.. נפגשנו במקרה דרך חברים משותפים באוניברסיטה וכבר היה את הקליק הזה.. משהו שבחיים לא חוויתי בעבר. בתום המפגש הוא ביקש את המספר.. ומשם הכל היסטוריה..

מצאתי חבר, שותף, איש סוד, מישהו שסוף סוף היה שם בשבילי ובאמת היה לו אכפת.. ולא רק מהמראה החיצוני שלי.. ואני כמובן גם לו, משענת לכל דבר ושותפה לכל.. גם בענייני עבודה ("כי סוף סוף הוא מצא מישהי שמבינה מה הוא עושה " כך אמר).
הכרנו את המשפחות, בילינו הרבה וגם היו רמיזות ואמירות מפורשות מצידו על חתונה..


הכל טוב ויפה אך יש מספר בעיות. מספר בעיות שניסיתי להעלים מהן עין.. אך הן רק הולכות ומתגברות..

אומרים שאף אחד לא מושלם. ואני מאמינה בלב שלם במשפט הזה.. כי כשאתה אוהב מישהו אתה אוהב אותו למרות הכל, עם הכל ובגלל הכל. ואז. ורק אז, הוא הופך למושלם. בעיניך.

אך האם יש גבול לשריטות שהלב יכול להכיל? האם חבר רואה את חברה שלו רק פעם אחת בשבוע וזה מספיק? (כמעט ולא מתכתבים במהלך היום.. אולי ל5 דקות בלחץ.. וגם זה מצידי),
האם עבודה במשרד מ8 בבוקר עד 18:00 לכל המאוחר, היא סיבה מספיק טובה להיות עייף מדי לחברה שלך? תמיד?..
האם לענות להודעת בוקר טוב או לילה טוב זה באמת באמת עד כדי כך מיותר לדעתכם?מתיש/מעיק?
האם חיבוק זו בקשה מוגזמת מדי?
האם שהחברה שלך משקיעה במתנות (בין אם הן עולות הרבה ובין אם לא..) מתנות לא טריוויאליות ובאמת מושקעות מהלב, זו סיבה להתרגז עליה?
האם יש עוד מישהו שלא מאמין במחמאות, וחושב שזה עושה רק נזק מתועלת?
האם יש עוד מישהו שחושב שלא צריך לתת טיפים למלצר?
האם יש מישהו שקורא לחברה שלו Porn star? האם זה נורמלי לצלם את הבית של החברה שלך? האם זה נורמלי לפני שמגיע החשבון להצהיר בריש גלי שזה חצי-חצי? (הרי תמיד אני משלמת חצי, כולל בדייט הראשון שלנו, ופעמים רבות גם מזמינה אותו על חשבוני.. בכיף ובאהבה)..

אני לא מחפשת שישלם עליי/יממן אותי.. אבל ברכה קטנה או משהו מהלב זה מראה שאכפת. זה מראה שהוא מעריך. בדיוק כמו שאני רוצה להפתיע אותו כל פעם מחדש, ולחשוב מחוץ לקופסה.. עם ברכות ומכתבים מעמקי הלב. לא אין את זה.

לאחרונה הוא טוען שהוא כל הזמן עסוק, או עייף מדי.. וגם הוא עושה לי "חשבון" רק שאני זו שמציעה להיפגש. פעמים רבות זה רק פעם בשבוע /שבועיים.. ואחרי היציאה הוא מנסה לדחוף לשכב.. ובשיא הכנות אני אומרת לכם: כל פעם, אני מרגישה שרק לזה הוא בא.. כשבא לו.. אם אני רק מנשקת לשלום או מחבקת - החבר שלו למטה עומד והוא חושב (אומר לי גם) שאני רוצה לשכב.. לא. לא כל נשיקה קטנה או חיבוק זה זה..

בלי להשוויץ, הרבה אנשים מחמיאים לי ביום יום על המראה וגם על האופי.. הרבה מתחילים איתי.. גם במקום העבודה וגם בחוץ ברחוב.. אבל כל זה לא מזיז לי. אכפת לי רק מבן אדם אחד. רק מהמילים החמות שלו (שכבר אין), רק מהודעה שלו.. מצב הרוח שלי תלוי בו. אני עצובה או שמחה רק בגללו.. ואני מרגישה שאני כבר לא מכירה את עצמי.. הכל תלוי בו. הוא מחליט מתי ניפגש ולכמה זמן ולאן נצא ומה נזמין לאכול ואם נשאיר (אם בכלל טיפ).. ואני.. אני החיילת. זו שמנסה לאהוב ואוהבת בכל ליבי ופותחת רגליים מתי שהאדון רק מבקש. כי אני לא רוצה לאכזב... למרות שזה לא כיף לי, והתנאים שיש לנו הם לא תנאים נורמלים (באוטו תמיד).. בפחד שמישהו יראה.

יש לציין, שבעבר הוא לא היה ככה.. בעבר היינו מדברים וחולקים הכל, היה שולח ומקדיש לי שירים (לא היה לי ידע במוזיקה, כמעט בכלל לא) , היה מצחיק אותי והיה איש שיחה, אדם שיכולתי סוף סוף ללמוד ממנו גם.. היה לנו חוש שישי של להרגיש ולהבין אחד את השני בלי מילים.. ולדעת מה כל אחד חושב גם ממרחק.. וכן הוא היה ג'נטלמן אמיתי וגם רומנטי..

כך פתאום הכל התהפך.. - אני נהייתי קיצ'ית מדי לטעמו, משקיעה מדי, מתלבשת יפה מדי ולא קז'ואל, רגישה מדי, רוצה צומי... מה ביקשתי בסך הכל......


האם הוא צודק? האם אני מגזימה בציפיות שלי? האם כל קשר בהתחלה זה הצגה טרק אחר כך (אחרי שנה) מתגלה הפרצוף האמיתי? האם ככה מתנהגים למי שאוהבים?


מצטערת מראש על המגילה האימתנית ועל ששפכתי את ליבי.. אני באמת אובדת עצות ואשמח לכל התייחסות ודעה..

מעריכה את זה ותודה רבה!