קושי רב באורח חיים רגיל ובריא, איך לעשות את זה נכון?

שלום לכולם
אני בחור צעיר יחסית, בן 24 בלבד, כל החיים לפני, ועדיין יש לי מחשבות שמאוד מקשות עליי בלקיים אורח חיים רגיל, מחשבות שאני לא אמור לחשוב עליהם לפחות עוד 30 שנה.
מחשבות תמידיות (בעיקר בלילה) על למה אנחנו חיים בכלל, מה המטרה בשבילה כל מה שאנחנו עושים כל יום שאנחנו קמים בבוקר כאשר יום אחד כל זה יגמר.
זה התחיל בגיל מאוד צעיר, יש לי זכרון מסוים כבר מבית הספר היסודי (כיתה ה'-ו') על זה שדיברתי עם חבר על המוות ושאלתי אותו אם זה לא מפחיד אותו.
עברתי לא מעט דברים ואירועים בחיים שדיי בקלות אפשר לזרוק את האחראיות עליהם, אבל למען האמת שנראה לי שזה לא קשור, ואם זה כן, אז בוודאי לא רק בזה. המחשבות תוקפות בעיקר בלילה כאשר זה נראה כאילו אני לבד בעולם, שוכב במיטה בחושך, בשקט, ואז המחשבות מתחילות לצוץ. אני מודע לכך שאני לא היחיד שמתקשה להירדם בלילה ושזה דיי נפוץ שמחשבות על אירועי היום שעבר, דאגות נורמטיביות (לגבי עבודה, לימודים, מערכות יחסים ועוד) ודאגות לגבי מה שיהיה עולים דווקא בלילה, אבל אלו הן מחשבות הרבה יותר מרחיקות לכת, מחשבות "פילוסופיות" אם תרצו, שגם שאני לא לגמרי לבד, שלא לגמרי חשוך או שקט, שאני במסגרת כזו או אחרת ויש לי מטלות לעשות, עדיין באיזה שהוא מובן המחשבות מלוות אותי (אם כי בווליום יותר חלש) ואומרת לי בעצם – מה הטעם? אנחנו בסך הכל אבק ברוח, חיים 50, 80, 100 שנה, וזהו. מה זה 100 שנה? מה אנחנו בכלל בהשוואה ליקום העצום הזה? כלום. אני מאמין שהמחשבות הללו מורידות לי את המוטיבציה בלהצליח בחיים, ובטוח כי הן מחבלות לי בסיכויים להיות מאושר.
עדיין לא ראיתי פסיכולוג בחיי. היה לי פסיכולוג רק כשהתמודדתי עם איזה אירוע בתור ילד והמטרה הייתה בעצם לדבר בגלל המחלה, לא הרבתי לדבר איתו בפגישות ובאחת מהפגישות הראשונות הוא הביא פלייסטיישן ופשוט שיחקנו יחד כל פגישה כי זה מה שהפיג לי את התחושות השלילות.
יש מה לעשות עם זה? האם גם אתם חושבים על זה לפעמים ואם כן האם התדירות דומה לשלי?
יש לי משפחה תומכת וממוצעת, אני נמצא במערכת יחסים ארוכה ומדהימה עם "אישה לחתונה" שאני אוהב והיא אותי ודואגת לי, אין לי בעיות חברתיות, בריאותיות או כספיות.

אשמח לדעת אם יש עוד אנשים באותו מצב/בעלי אותן מחשבות, עד כמה זה קרוב לרמה שלי ובמיוחד לדרכי התמודדות.