המשפחה של בעלי שונאת אותי, מה לעשות?

לא האמנתי שאכתוב כאן איי פעם אבל הגעתי למצב שאני חייבת עזרה ועצות !
אין לי עם מי לדבר ואין לי למי לפנות ... מצטערת אם זה יהיה ארוך אנסה לקצר את דבריי ...
כשרק הכרנו הייתה לי אינטואיציה שלא כדאי לי לפגוש אותם (לא מתאים לי בכלל , אני אדם חברותי ותקשורתי מאווווווד . כל מקום שאני הולכת אני מתחברת לאנשים אני אוהבת חברה אוהבת לדבר לצחוק ולהכיר אנשים . לא מפחדת מפגישות חדשות ולא ביישנית ! ) אבל הרגשתי . מבפנים .. שמשהו לא יסתדר שם. ונמנעתי תקופה של חצי שנה . רק אחרי חצי שנה הגעתי . והגעתי עם ביטחון כרגיל ואופטימיות ! חיוך גדול ! אבל כמובן מעט בושה - בכל זאת המשפחה של החבר .
אני הראשונה שהוא מביא . הוא לא היה רציני לפניי ולא חשב בכלל על מערכת יחסים . היחס היה מזעזע . הלוואי שיכלתי לספר את הכל אבל זה לא יגמר . אני יסביר מה קרה מאז שהגעתי .. אחיות שלו עוקצות אותי בלי סוף , אבא שלו שונא אותי בלי סיבה . אני יושבת צוחקת עם האחיינים (המדהימים!!!!) שלו והוא בתגובה " איזה קול יש לך אולי שקט?!" והאמא ... מה שנקרא "שטן בדמות מלאך " לקחתי לה את הבן זקונים... "לקחתי" ... בהתחלה שתקתי לא עניתי לאף מילה תמיד חייכתי ונפגעתי נפגעתי נפגעתי .. כמובן ששיתפתי את בעלי והוא בתגובה " הם אנשים קרים אבל הם אוהבים אותך" באמת שהאמנתי ! בגלל זה המשכתי לבוא . אבל אז הבנתי שאהבה אין שם .. ביום שהוא חשב להציע לי נישואין הוא שלח בקבוצה שלהם תמונות של טבעות וביקש עזרה מאחיות שלו ומהאמא . אחותו בתגובה "ממש לא !!! אל תקנה לה טבעת ! תקנה לי יא מפגר" ! הוא הראה לי את זה בטעות אחרי שהתארסנו . ביום שהתארסנו אח שלו יצא מהקבוצה בלי סיבה ומאותו יום לא דיבר איתי ואיתו. הוא אמר שלא יבוא לחתונה ובסוף בא ולא דיבר איתנו ואפילו לא ענה לי שאמרתי לו שלום (בתור כלה) .
ומשם ... הכל החמיר . אני באמת לא יכולה לספר הכל אבל אני מגיעה למצב שאני בוכה . לא מסוגלת לאכול ליידם , מדברת שטויות מהלחץ .. אני אוויר . אף אחד לא מדבר איתי והאבא .. לא מפסיק לפגוע בי . ואני לא מבינה למה? מה עשיתי ? בחייים שלי לא הגנתי על עצמי . אפילו בעלי לא הגן עליי . חשוב לי לציין שהאבא אדם דתי ואני באה מבית דתי . יש לי ערכים וצניעות. מה שאין לבנות שלו .
בקיצור , כבר חצי שנה שאני לא שם . כי אני לא מסוגלת . בעלי מבין אותי .. הוא כבר קלט שהכל אמת .. ואין אהבה . הם הבטיחו שיהיה שינוי ואני לא מסוגלת לחזור .. פסח הקרוב אהייה עם משפחתי והוא עם משפחתו כמו כל שבת אגב .. כי הוא לא רוצה לבוא להורים שלי כי זה לא שווה , אם אני לא באה להורים שלו .
אני אוהבת את בעלי כ''כ הוא החייים שלי והוא באמצע . וקשה לו !!!
והדבר שהוא הכי רוצה זה שאני יחזור לעשות שם שבתות ואבוא לפגישות משפחתיות. אני לא מסוגלת .... מה עליי לעשות ?
רק אוסיף למרות שלא רציתי .. שלפני שהחלטתי שאני קמה והולכת אח שלו איים על בעלי ואז קילל אותי "שרמוטה" ושוב , לא עונה .. שותקת . בוכה . ואח''כ ששאלתי את בעלי מה עשינו לו? שהוא התנהג ככה ? חמתי אמרה לי "שקט!" עם האצבע ! כיאלו אני ילדה או נכדה שלה . זה הגיע למצב שאפילו עם בעלי אסור לי לדבר .
אני ממש מצטערת על החפירה . וזה רבע ממה שקורה וקרה לי איתם .
בבקשה עצות !
נ.ב אני גרה ביחידת דיור אצלם ובגלל זה הכל מרגיש לי גדול .