פחד מסיטואציות חברתיות. איך אני מפסיקה להרגיש לא שייכת?

שלום! אשמח אם תוכלו לעזור לי. זה הולך לצאת קצת ארוך:
כבר כמה שנים שאני מפחדת לדבר עם אנשים. בכל פעם שאני מתחילה לדבר עם מישהו, או שמישהו מתחיל לדבר איתי כל מה שעובר לי בראש זה "מה להגיד?" "למה אמרתי את זה?" "עכשיו כולם יחשבו שאני מוזרה מסכנה מעוררת רחמים"... בתיכון התחושות האלה היו יותר קשות (ברמה כזאת שהייתי הולכת בהפסקות לשרותים העיקר לא להיות בחברת אנשים), אבל עבר זמן מאז, הייתי גם אצל פסיכולוגית אבל זה לא מה שעזר לי בסופו של דבר. התחושות האלה השתפרו במעט, אבל עדיין אני מפחדת מסיטואציות חברתיות, בייחוד עם המשפחה המורחבת. גם ללכת ברחוב או להיכנס למקום הומה אנשים שאני לא מכירה מלחיץ אותי. אני מרגישה כאילו אנשים מסתכלים עלי כל הזמן ושופטים אותי לרעה. כאילו אני משדרת לעולם "אני מוזרה, אני רעה, אני לא שווה כלום"
התחלתי ללמוד באוניברסיטה לפני חצי שנה. יש ימים שאני חושבת שהכול בסדר, אני בסדר ואני מרגישה בסך הכל אחלה בן אדם, אבל יש ימים...כמו היום למשל...שאני יושבת ולא פוצה את הפה לאורך כל היום. אני נכנסת לכיתה הומה סטודנטים, ומחפשת מקום בראש מורכן כדי לא ליצור קשר עין עם אף אחד. הנה סיטואציה שקרתה לי היום שמדגימה את ההרגשות שלי בימים נאחס:
אני יושבת ליד בנות, מתה לדבר איתן, להכיר ולשוחח, אבל אין לי על מה. כאילו המוח שלי נמחק. כאילו אני הבן אדם הכי משעמם בעולם. וגם למה שהן ירצו בכלל לדבר איתי?. כשהלכתי לשיעור הבא היו מלפני חבורת בנות שגם כן לומדות ביחד איתי, הלכתי מאחוריהן לבד (עזבו את זה שהרגשתי מגוחכת לאורך כל הדרך) וכנראה ראו עלי שהרגשתי רע כי אחת מהן ראתה אותי ואמרה ברחמים "בואי, תלכי איתנו". כל מה שיכולתי לעשות זה לחייך, להוריד את הראש וללכת במהירות כדי לעקוף אותן. המוח שלי קפא באותו רגע. מה אני יעשה? אני לא אוהבת להרגיש נדחפת, ובנוסף הן בטח לא רצו בכלל שאדבר איתן כי אני מוזרה. או לפחות, ככה זה בראש שלי.
אני לא רוצה להרגיש מוזרה. רוצה להרגיש שייכת! שאף אחד לא יצטרך בכלל לרחם עלי.
אני לא חושבת שזו חרדה חברתית. אמנם קשה לי ליצור קשר עין ואני מפחדת מסיטואציות חברתיות, אבל יש ימים שאני כן מצליחה להרגיש טוב עם עצמי ועם מי שאני. מה שגורם לי בסופו של דבר להרגיש רע זה תגובות של אנשים סביבי. תגובה חיובית ממישהו? פתאום אני קלילה וחברותית, תגובה שלילית ממישהו? פתאום אני שונאת את עצמי.
אולי זה יותר קשור לביטחון עצמי ולהערכה עצמית.

אשמח לטיפים איך להרגיע את התחושות האלה, אולי לעבודה עצמית שאני יכולה לעשות :)