היי אני שי:)
אני בת 13 בכיתה ז'. אני לא מקובלת. אני מעולם לא הייתי ולא רציתי להיות מסמר הערב או מלכת השכבה והעדר שלה או איזו ילדה צבועה שנחשבת למקובלת. הרבה ילדים פשוט מסננים אותי בפנים, אני באה לדבר עם משהו והוא פשוט הולך ולא מגיב. לפעמים גם מעליבים אותי סתם מבלי סיבה אני לא עושה כלום. במקום לחיות בתוך הבלגן הזה אני חושבת הרבה.
וגיליתי שיש לי חלום, חלום די גדול. אבל אין לי ממש ביטחון עצמי בשביל זה. הרבה אומרים לי שאין לי סיכוי ושאני חיה בסרט ושנראה אותך והצחקת אותי וכל מיני. החלום שלי הוא להיות דייגי בינלאומית כמו מרטין גריקס או אפילו סקאזי. ואני יודעת ליצור מוסיקה ונהנת מזה מאוד. אין לי ניסיון, זה פשוט אני והערכה שלי בטלפון ואבא חורג שלי ממש החמיא לי ואמא שלי ואבא שלי.. כנראה שאני באמת טובה בזה. אומרים שאחד מתוך שני אנשים לא יודע מה הצד הטוב שלי ונראלי שאני אחד מהם כי מצד אחד אולי אני טובה מצד שני אולי כולם יודעים לעשות כמוני ושזה ממש קל. אבא אמר לי שזה הגיל להתחיל להתאמן וליצור תקליטים והכל, ובקיץ אני הולכת לעבוד במוסך של אבא חורג שלי כדאי לקנות לי ציוד יותר משוכלל וללכת לחוג שבאמת עוסק בזה.
אבל זה לא הכל, אני מרגישה בתוך חור שחור שאני מגיעה כל בוקר לבית ספר. אין לי ידידים ויש לי רק בערך שלוש ארבעה חברות ואני לא ממש איתן. שכחתי לציין שההורים שלי גרושים אני גרה אצל אמא שלי והיא התחתנה עם משהו חדש. הרבה פעמים מקניטים אותי ודוחפים אותי, יש לי מה לומר ולעשות להגנתי אבל אני לא ממש עושה כי אני לא ממש חזקה או עם מספיק בטחון בשביל לעמוד מול כולם.
ובגלל זה גם עם כל המרץ שלי להצליח להיות דייגי גדולה הם תמיד מעליבים אותי בהערות שלהם וישר מורידים אותי לריצפה.
מה עושים? אני באמת מרגישה נורא.
תודה מראש:)
שי:)))
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות