כולם שופטים אותי כי ילדתי בגיל 17 ולא יודעים מה עברתי

אני אמא בת 17 וכולם שופטים אותי...
אבל אני גאה במה שאני מאוד ושמחה בזה!
הסיפור שלי מתחיל בילדות,
הילדות שלי הייתה ילדות קשה...נסיתי לשכוח אבל אני לא מצליחה.
מגיל קטן מאוד זכרתי רק אלימות וצעקות.. אבא תמיד היה מרביץ לאמא,תמיד היו נשברים דברים.
אך למזלי אני גם זוכרת תקופות יפות ..עם אמא, אני זוכרת איך היא אהבה לשחק לי בשיער,ולקרוא לי מאמא (אמא במרוקאית)..אבל תמיד כשהיה משהו טוב הוא היה הורס את זה!
אני זוכרת גם את הפעם הראשונה שלי,ולא כמו כולם זה בא מהאהבה ..אצלי זה היה בגיל 10..עם אבא.
אני זוכרת את המיקלחות שהוא היה עושה לי,את הנגיעות..אני שונאת אותו!!
הוא לקח לי את הדבר הכי יפה שהיה לי, את הדבר שיכולתי להעניק לגבר שלי באהבה ולא בכפייה!
הוא תמיד הרביץ לאמא,גם כשהיית חולה..היא מתה ליפני 5 שנים ..
ואם אתם חושבים שזה רע, זו רק ההתחלה!
לקחו אותי לפנימיה,בגיל 10,אחרי שזה הגיע למישטרה... חשבתי שאני מתחילה פרק חדש וטוב בחיים שלי..טעיתי!
הגעתי לגיל 12 והתמכרתי לסמים, עזבתי את הפנימיה ואף אחד לא דאג לי למסגרת!
הייתי ישנה בחוץ,בגשם ובקור.. חוויתי חוויות מהרחוב שאני לא מאחלת לאוייבים שלי, אם זה ניצול,אונס,זנות...ולאףף אחד לא איכפתתת מזהה! הייתי חותכת לי ת'ורידים כדי להתעסק בכאב החיצוני ולא בפנימי . הייתי מכבה על עצמי סיגריות ומה לא! בקיצור 3 שנים חייתי ברחוב, והגעתי לגיל 15 בערך ...בחלק מחיי השיגרה המסריחים שהיו לי חוויתי חוויות קשות מאוד . אחת מהחוויות הקשות שחוויתי קרתה בלילה,אני לא כל כך זוכרת באיזה שעה אני חושבת בערך ב2 ..עשיתי טיול וחיפשתי אוכל,עכשיו תמיד היו מול הכביש בגן השעשועים 6 נערים..הם תמיד הציקו לי. קיללו אותי,זרקו עליי דברים וניסו לגעת בי.
אז באותו לילה הלכתי דרך הכביש הזה עם קפוצ'ון והראש למטה והתקדמתי לגן השעשועים,שמעתי את הצחוק שלהם והסתובבתי אחורה,הם קלטו אותי וקראו לי ו2 מהם באו אחריי,התחלתי לרוץ והם תפסו אותי.. הם הרביצו לי מכות של החיים,יש לי צלקות מחלק מהמכות,ואנסו אותי...כן,כל השישה! באמצע הכביש ולאף אחד זה לא הזיז...
הם ברחו והשאירו אותי על הכביש מעולפת ומלאה בדם. רק אחרי איזה חצי שעה בערך מישהו מצא אותי והזמין אמבולנס, הוא נשאר איתי בבית החולים עד שהתעוררתי (בערך יומיים) , תקופה ארוכה לא הצלחתי לאכול לבד,להתקלח ופחדתי מכולם.. האיש הזה לא הרפה ממני ודאג לי לחטיפים,הוא השכיר לי טלוויזיה,קנה לי בגדים וזה..
כשהמישטרה הגיעה לא יכולתי לתת עדות כי לא זכרתי כלום,וגם אין עדים..התיק ניסגר!..
גם אחרי שזה קרה לי לא כל כך עניין אותם, הרווחה שוב שלחה אותי לפנימייה, אבל האיש הזה לא היה מוכן לוותר...אחרי הרבה זמן של מלחמות הוא הפך לאפוטרופוס שלי..הוא היה חובש לי את הפצעים,עוזר להם לקלח אותי,מאכיל אותי..מדבר איתי ומספר לי שהכל יהיה בסדר אחרי שאשתחרר, פחדתי ממנו אבל סמכתי עליו!
עברה תקופה ארוכה עד שהשתחררתי מבית החולים, והוא לקח אותי לבית שלו.. זה היה בחורף וכשהסתקלתי מהחלון ראיתי את הגשם והודתי לאלוהים שאני לא בחוץ!..סוף סוך ישנתי על מיטה חמהטכלתי אוכל שדור הכין לי מקלחת חמה... אתם לא מבינים כמה נהנתי להרגיש את ההבדל.
הוא היה האבא שתמיד רציתי,אחד כזה שדואג ולא מכה או אונס..
בהתחלה ישנתי בחדר שלו והוא בסלון.
ובגלל שהייתי בטראומה מהמיקרה הייתי מפחדת מכולם גם ממנו,הייתי מסתגרת בחדר ומפחדת לצאת, הוא דאג לי לפסיכולוגית,לחוגים,הוא אפילו עשה לי חדר משלי והוא סידר לו חדר בחדר שהיה חדר כביסה כזה... הוא עשה בשבילי הכל והוא רק בן 27, עובד כמו חמור במוסך ובערב במישלוחים..
התאהבתי בו הוא היה הכל עבורי!..
אחרי תקופה ממש קצרה התחלנו להפוך לזוג, כמובן שבהתחלה הוא סירב ואמר לי שאני כמו הילדה שלו ושאני קטנה, בייתי בוכה ולא הפסקתי עד שהוא הסכים, אחריי כמה זמן נכנסתי להריון וילדתי לו בן יפיפה שקןראים לו לירון... התחלתי לעבוד בתור סייעת בגן ילדים, השתקמתי,אני משלימה בגרויות ואני אמא טריה..יש לי משפחה משלי..אני כותבת את זה עם דמעות כי לא האמנתי שאגיע לרגע הזה!אני יודעת שהסיפור הוא ארוך ומיגעע ואני מצטערת..הייתי חייבת לשפוך , אנשים שופטים אותי כי אני נראת נורא קטנה והוא גדול.. אנשים מלכלכים עליי בעיר ואומרים שהייתי זונה בעבר ונרקומנית..ומה שהכי כואב לי שהם לא יודעים מה עברתי בחיים שלי..
בבקשה תפסיקו לשפוט זה ממש כואב!
ותודה שקראתם:)