היי
אני בשנה האחרונה מרגישה נורא בודדה למרות שיש לי חברים אבל הם לא שם בשבילי והם לא רואים שאני בודדה. אני מסווה את זה מאוד טוב, אני צוחקת מלא ומדבר המון ואני בן אדם פתוח יחסית אבל בבית הרבה אני מרגישה בטוחה. אין לי חברים שרוצים לצאת איתי אחר הצהרים או סתם להסתובב אני מודעת לכך שלרוב הילדים בשכבה שלי יש מלא חברים והם כל הזמן יוצאים ואף אחד לא מזמין אותי לצאת. גם החברה הכי קרובה שלי היא לא מאלה שיוצרים והיא כל הזמן עסוקה. בבית אני חושבת על זה המון שאין לי חברים טובים שמדברים איתי כל יום. אני גם בלהקת מחול ושם יש לי חברים אבל גם איתם אני לא בדיוק מדברת חוץ מפעמיים בשבוע בימים של הלהקה. בכללי גם רוב החברות שלי משם קטנות ממני בהרבה. אני פשוט מרגישה שאני לא שייכת לחברה בגילי. אני גם ילדותית ואני לפעמים מתנהגת כמו ילדה קטנה וכשאני מביעה את עצמי זה תמיד ברעש ובהרבה דיבורים וכנראה זה בגלל שאני מחפשת תשומת לב שלא הרבה נותנים לי. עוד דבר זה שאני מאוד רוצה חבר. אף פעם לא התנשקתי ואני לא בן אדם של חיבוקים כל כך למרות שאין לי בעיה להביא למישהו חיבוק אני פשוט לא יוזמת חיבוקים. אני מרגישה כאילו אני לא טובה בלתקשר עם אנשים. אני מלאה אני מודעת לכך אבל הרבה אומרים שיש לי פנים יפות ואם אני ארזה טיפה אני אהיה יפה. הביטחון עצמי שלי נמוך בגלל זה ואני חושבת שאני אהיה בודדה לכל החיים ואני לא אתנשק אף פעם. כל זה קרה לי מאז שחברה טובה שלי עזבה את בית הספר ואחרי שנתיים בערך שהיינו בקשר ניתקנו אותו. אני מרגישה בודדה בעולם ונמאס לי מזה.
התקווה האחרונה שלי זה שבעוד שנה בערך (כי אני מסיימת כיתה יא) שאני אלך לצבא ואוכל לפתוח דף חדש. אבל הייתי מאוד רוצה שיהיו לי חברים שאני כן אצא איתם וכן יהיה לי כיף איתם ושאני אתנשק בפעם הראשונה למען השם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות