הפרעות טורדניות וטראומה אישית שמשפיעים עליי כיום

חברים שלום

אני בן 30 בחור שנראה מצויין עיניים כחולות שיער שטני וןאתלטי. זה הולך להיות קצת ארוך ומודה לכם על הקריאה.
בגיל 14 ( הוריי התגרשו באותו זמן) לאחר שהתוודתי בפני אמי על כך שגנבתי מחנויות ממתקים ,וגנבתי כסף מתקה האישי ,החל להתפתח אצלי סוג של OCD ( מה שאז הפסיכולוגית אמרה בגיל זה) ,שבעצם מאותו רגע החלו לצוץ אצלי נקיפות מצפון חזקות וצורך לספר לאמי כל פעם על דבר לא טוב שעשיתי. ה - OCD באה לידי ביטוי שעד שלא הייתי מספר לאמי המחשבות לא היו עוזבות אותי . היו לי ביקור 2 אצל הפסיכולוגית איך לא יותר מזה. בנוסף היו לי מחשבות מאוד רעות על אחרים בעיקר על בני משפחתי, הפסיכולוגית כל הזמן שאלה אם אני כועס אמרתי שלא, ובאמת באותו הזמן לא הרגשתי שום כעס.
עם גיוסי לצבא לצנחנים הבעיות כמעט נעלמו.
סיימתי בכל זאת את המסלול בהצטיינות ואף קיבלתי את סיכת הלוחם של המפקד שלי.
המפקדים ראו כל הזמן את היכולות שלי ,איך לא היה אף פעם מי שייתן לי חיזוק על כך, וכך זה גם בילדות.
עם שירותי הצבאי גם הייתה לי חברה שהכל התחיל מצויין , עד ש - OCD התחיל שוב להפריע . וזה היה קשור בכל מיניי מחשבות מטופשות. ועד שהחברה לא הייתה מרגיעה אתוי זה ששום דבר לא קרה זה לא היה עובר .והאמת היא שלא עשיתי כלום.
בשלבים מאוחרים יותר זה כבר נהפך לאובססיבי ואף לתוקפני. היחסים נגמרו. באותו זמן גם פניתי לקבן כדי לקבל עזרה נתנו לי כדורים ,איך הפסקתי אותם .
היה לי קשה עם הפרידה , אבל דווקא באותו זמן לאחר שהתוששתי מהפרידה רמת החיילות שלי הייתה הכי גבוהה והייתי חייל מצויין. נשלחתי לקורס מדריך כושר קרבי ואף הייתי בין המצטיינים שם.
לאחר שחרורי הייתה לי את החוויה הכי טובה בחיים שלי, טסתי לבד לארה"ב והגשמתי כל חלום אפשרי.

בשלבים מאוחרים יותר בחיים , עברתי מאין טראומה אישית. זה קרה לאחר שהצלחתי לבסס לעצמי ביטחון עצמי מאוד גבוה ( לדעתי אף נהפכה לי אישיות נרקסיסטית ) הביטחון החל לרדת בצורה חדה בשלבים ,לאחר אירועים מסויימים .כגון השפלות שלא עמדתי מולן בעיקר מהצד הגברי וכי לא הגבתי כמו שהיתי צריך הטרואמה קרתה. באותו זמן גם התחלתי לימודים אקדמאיים והלכתי ונהפכתי יותר ויותר מרוחק כועס ,חרדתי וחסר ביטחון מוחלט. לא רציתי להסתגל למצב החדש ( חסר ביטחון) ,וניסתי להיות אותו אחד עם הביטחון העצמי ואולי אף הנרקסיסטי , וגם פה כמובן אני מאשים את עצמי.
תמיד אהבתי נשים ומעדיף את הצד הזה. איך לאחר הטרואמה שעברתי משהו במחשבות שלי החל להתהפך (היו מין מחשבות טורדניות כאילו אני נמשך לגברים , אני יודע שזה לא) ואולי בגלל אותו טראומה החלתי לפתח שנאה כלפי גברים , איך מכיוון שאצל נשים הרגשתי חסר ביטחון גם כלפיהם הרגשתי מעין כעס.
היום אני כבר לא יודע איך להתמודד ,אני מרגיש שאנשים קולטים שאני חסר ביטחון ו" וכאילו מוותרים לי" ואני מרגיש לגמרי מתוסכל.
מכיוון אותו טרואמה כך נראה לי , הכל אצלי או שחור או לבן אין אמצע ,מרגיש שלא מצליח לשפוט נכון , ומכורח הנסיבות אני פשוט "זורם." חסר ביטחון לחלוטין מתוסכל , אני עדיין גר גם עם אמי מחכה לפחות לסיים את השנה לעזוב את הבית ומקווה שאולי זה יעבור.

אבקש לא לשפוט אתוי בדברים שכתבתי, ואודה לכם לתשובות ועצות כנות ואמיתיות