אנחנו 4 שנים ביחד עם ילדה בת שנה וחצי..
בהתחלה הייתי אהבה מטורפת שהתחלפה במריבות על כל דבר קטן. התחיל על ניקיון ועל חוסר תשומת לב ועל לימודים ועל מחלה ועל עבודה ועוד מליון דברים. בקיצור על כל דבר שיוצא מהפה שלנו נהיה מריבה.
ולרוב זה הופך למילים קשות מהצד שלי במיוחד כי אני טעונה מעל ומעבר. כבר בוער בי לקום וללכת..
אנחנו לא נשואים. נכנסתי להריון והחלטתי שאני לא רוצה להתחתן בגלל כל מה שעברנו.
עד היום בתוך תוכי ומבלי להודות בזה אני מרגישה שנשארנו ביחד רק בגלל הילדה .. הוא אבא מהמם לילדה, קם איתה בלילה משחק איתה מחליף מקלח עושה הכל (אפשר לסמוך עליו לגמרי כשהוא איתה) הבעיה היא שהוא לא עושה כלום בבית ואיתה כשאני נוכחת והכל נופל עליי.. (אלא אם כן אני מבקשת וחופרת לו על זה) זה מטריף אותי במיוחד כשהוא בא בטענות שלא כיבסתי וכדומה. אני פשוט ממורמרת!
אנחנו לא יוצאים יחד, שבתות כל אחד בשלו (אני עם הילדה/הבית/משפחה שלי/ בטלפון) והוא עם הסוני והפלאפון כל היום..
בא לי לפתח את עתמי לצאת עם חברות לנסוע לים (גרים בחור בדרום) והוא אומר לי תמצאי סידור לילדה או קחי אותה איתך.. ואין לי כח לסה כי החא בגיל שתריך לרוץ אחריה..
בקיצור אני מותשת נפשית ברמות מהשגרה הזו, מהחוסר פרגון ועזרה מצידו.
יש לציין שאני עובדת ומרוויחה בסדר לאישה (6500)
הוא עובד ומרוויח כמעט כפול ועדיין מתחשבן איתי על כל שקל.. כל ההותאות של הבית יורדות ממני ואז הוא "מחזיר לי" חצי מהסכום של ההוצאות הביתיות..
כל פעם שאני צריכה שהוא מוציא כסף זה גובל בתחנונים וחפירות עד שמתייאשת ומשלמת בעצמי.
יש לנו עסק ביחד שהקמנו והוא בעלייה.. הוא חוקח את כל הקרדיט לעצמו. חוסך בצד וטוען שזה "שנוכל לקנות בית".
מהצד שלי אני רואה את זה שהוא מתקמצן עליי ועל הילדה ואוגר וגם ככה אנחנו על זמן שאול.. אני אשאר בלי כלום והוא יהיה מסודר ויקנה בית.
המרמור שלי חוגג....
רוצה לעזוב אבל הוא ילחם בי עם הילדה בכל הכח.. היא עדיין יונקת מדי פעם בלילה וכל פעם שדיברנו על פרידה הוא התחיל לצעוק שמוכן לשלם 1700 שח מזונות והסדרי ראייה שווים בין שנינו.. אין לי כח למלחמות בא לי שקטטטטטט
עזרההההה
עצה, משהו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות