היי, אני בת 16 מסיימת כיתה י׳ ועולה לכיתה י״א.
בתחילת השנה היו לי חברות שהיינו חברות לאורך שנים, אך לקראת אמצע השנה הרגשתי שאני פחות מחוברת אליהן והתחלתי להתרחק מהן.
בזכות חברה ממש טובה שהייתה לי, התחברתי לחבורה אחרת, הייתה לנו חבורה של ארבע בנות והיה לנו ממש כיף אחת עם השניה, ככה לפחות אני הרגשתי.
הרגשתי שהן באמת מבינות אותי, שהן יודעות לתמוך בי, וגם הרגשתי שיש לנו תחומי עניין משותפים.
אותן הבנות יכולות פעם אחת לתת לי תחושה של נסיכה והרגשה הכי טובה בעולם, ופעם אחת יכולות להתנהג אליי בצורה מגעילה.
ביום שקיבלנו את התעודות, קיבלתי את התעודה ובנוסף לתעודה קיבלתי גם תעודת הצטיינות.
חיפשתי אותן, התקשרתי אליהן אבל הן סיננו אותי וכתבתי להן המון אבל הן לא ענו.
יום שלם שהייתי אמורה לשמוח בו הסתובבתי לבד בבית ספר ועצרתי את הדמעות. הייתה לי תחושה שבה הרגשתי שאין לי עם מי לשתף את מה שעובר עלי.
כשעליתי על האוטובוס חזרה הביתה הן ענו לי ורשמו שהן לא ראו את ההודעה אבל אני יודעת שהן סיננו.. כשנכנסתי לרשתות החברתיות ראיתי שהן העלו מלא תמונות בלעדי, כאילו לא הייתי חסרה להן.
הגעתי הביתה והתחלתי לבכות, פשוט לבכות.
הבנתי שלא אכפת לחברות שלי ממני.
נזכרתי שזה לא המקרה הראשון שאני עצובה בגללן, יש עוד המון מקרים יותר גרועים מזה.
אני יודעת שאם אפסיק להיות חברה שלהן, אני אשאר בלי חברות. ובבית ספר שלנו, יש רק חבורות ואי אפשר להידחף לחבורה.
מצד שני, יש פעמים שאני שמחה איתן.. אבל זה שווה לשמוח אם אחר כך אני נפגעת?
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות