אני הלוזר הנצחי - האם אין לי תקנה בעולם הזה?

שלום לכל מאן דבעי. נשים וגברים

אזהרה: זה עומד להיות ארוך מאוד. כך שאם אתם עסוקים עכשיו או לא במוד לקריאה, כדאי שתדלגו עליי.

אתם עדיין פה? אני מודה לכם מאוד.

בכנות, אני לא יודע איך להתחיל, מה ואיך לכתוב וגם לא יודע איך לקצר. הסיפור שלי יכול למלא רומן עב כרס, אבל לא באתי לכאן כדי להטריח אתכם, לכן אנסה לקצר ככל הניתן...אבל זה לא יקרה.

ובכן,
נולדתי לפני 34 שנים למשפחה טובה, בן בכור.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי תלמיד בינוני ומטה,
יש ראש, אבל טוסיק לא היה. וזה משהו שליווה אותי עד סיום לימודי בתיכון. ללא תעודת בגרות כמובן.

משם המשכתי לצבא, ושנה לאחר שחרורי נישאתי.
לצערי הרב, בזמנו הבטחון העצמי שלי עם נשים היה ברצפה. וכך יצא שהתחתנתי עם הראשונה ש"נפלתי" עליה, מה שהתברר כטעות בהמשך.

מתחילת הדרך, הנישואים ידעו קשיים רבים,
יותר מדי חילוקי דעות, אי התאמה מוחלטת שרק תלך ותתעצם עם הזמן. ובינתיים באו הילדים אחד אחרי השני, שלושה סה"כ.

לצערי הרב, בכל שנות נישואי לא החזקתי יותר מדי בעבודות, כך שפרנסת הבית ברובה נפלה על אישתי רוב הזמן. לוזר כבר אמרתי?

שנת 2011 תזכר כארורה בחיי, כשהפייסבוק נכנס לביתי ולמחשבי האישי. אז גם השלתי מעליי קילוגרמים רבים, לראשונה בחיי. ולפתע בגיל 20 פלוס הבטחון שלא היה לי מעולם, הרקיע שחקים. העלתי תמונות, והתחלתי לפלרטט. אבל קו אדום תמיד היה שאותו לא חציתי. אבל זה כבר היה מאוחר מדי...

היחסים עם אישתי התדרדרו לשפל שלא היה כמותו, יחסי המין החלו להדלדל עד העלמות מוחלטת. עד שהגענו למצב של שני שותפים לבית ללא זוגיות בינהם.
ואז, לאחר שנתיים שבהן הייתי(שוב) מובטל, שבהן הזוגיות היתה בשפל של כל הזמנים. היא באה וסיפרה לי בדמעות בוידוי קורע לב, ש"נפלה" עם אדם מבוגר בגילו של אביה, אך מבלי ללכת עד הסוף. היא התחננה אליי לסלוח לה וניסתה לרצות אותי בכל.דרך אפשרית, אבל אני נאטמתי.
זה שבר אותי לרסיסים, אבל גם לא הייתי ממש מופתע. אני הבאתי את זה על עצמי בהשפעת הפייסבוק הארור והדיאטה ששינתה אותי מקצה לקצה והעלתה לי את השתן לראש.
ושוב, זחלתי אליו בחזרה, למקום השפל הזה, שאמרו שמפרק משפחות. אבל לא העלתי על דעתי שכעבור שנתיים, גם אני אהיה חלק מהסטיסטיקה הארורה.

הכרתי שם מישהי שבדיוק התגרשה, עם ילדים. גם היא שבורה וגם לה סיפור חיים, ומצאתי את עצמי מתנחם בזרועותיה, כשהקו האדום נשאר הרחק מאחור.
אז עברו הפרפרים, ואתה מתחיל להתפקס ככל שהזמן עובר, ואתה מבין עם מי יש לך עסק, ושאתה בסהכ כלי, כלי להשגת מטרות. כלי לבטחון כלכלי עתידי לה ולילדיה. אהבה? היא כנראה מעולם לא חוותה אחת כזאת מעולם.
אבל אז זה כבר מאוחר מדי, הסיפור מתפוצץ ממש במקרה והאישה מגלה הכל. ומכאן כבר אין דרך חזרה..
התיק ברבנות נפתח, וההליכים נמשכים עד עצם היום הזה. כשאני עדיין מובטל מזה 4 שנים כמעט, ושנתיים בתוך קשר לא קשר עם מישהי שמנסה למשוך אותי אליה מכל הסיבות הלא נכונות מבחינתי והנכונות מבחינתה. אתה מבין שהפעם אתה עומד לאבד את הכל, לא שיש משהו לאבד, כי נכסים לא צברתי בחיי והחובות עצומים. אבל כשאתה מבין עם מה התעסקת ולאן נמשכת בזמן שהיית שבור לב, אתה מתעשת ומבין שאישתך, גם עם המעידה שלה. היא מלאך ה' צבאות.

אז אם כבר שרדתם את כל הסיפור שלי עד כה, והוא בהחלט יכל להתארך הרבה יותר אילו לא הייתי חוסך בפרטים, אתה מבינים שמולכם עומד סמרטוט רצפה במגדר של גבר. לא יוצלח לחלוטין, שכל טיפת אוויר שהוא נושם יקרה ומבוזבזת מדי.

ושאלתי האחת והיחידה מכם היא:
האם יש לי תקנה מלבד המוות והחדלון שלי בעולם הזה? המצב אליו נקלעתי בחיי באשמתי בלבד בגיל 34 הפיך בכלל או שפשוט כדאי לסיים עם כל הפארסה הזאת שנקראת חיי?

אשמח לתשובתכם העניינית. תודה מקרב לב