אוקי, אז החלטתי לשתף אותכם בסיבוכיות שלי ולנסות לסכם את זה פה כדי לקבל את העזרה שלכם בנושא.
אז אני בת 22, סטודנטית שנה א' בתחום ההנדסה ואני מרגישה שאני עדיין תקועה כבר הרבה זמן בשלב אחר, בגיל אחר, כאילו אני עדיין בת 18 ולא זזתי מאז.
אני בחורה מאוד חייכנית,ילדה טובה מבית טוב, נחמדה לכולם ותמיד מנסה לגרום לאווירה שמחה מסביב.
מבחינה חיצונית אני לא בר רפאלי אבל נראית טוב וכן מתחילים איתי אבל הבעיה מתחילה כנראה אצלי שאני תמיד אומרת לא ומאזשהי סיבה לא ברורה אני תמיד מתחמקת ומוצאת סיבה לשלול. מנסה להוריד אותו ממני ולהסביר לו שזה רק בקטע חברי מבחינתי.
ברגע שאני קולטת שבחור נתפס עליי אז אני ישר נלחצת ולוקחת 20 צעדים אחורה, משכנעת את עצמי שהוא רק רוצה להשכיב ושאין סיכוי שהוא מעוניין בי בגלל מי שאני ושאולי זאת אני שאשמה שאני משדרת מסרים לא נכונים.
אז החלטתי להיות יותר פחות שוללת להצעות ודווקא תליתי תקוות שאולי בלימודים אני אמצא בחור טוב, מצחיק- ילד טוב כזה (בכל זאת הנדסת תוכנה חייב להיות מישהו כזה) וזה רק סיבך אותי יותר ונתפסתי על בחור "שחקן" שנראה לא רע בכלל וגם ידע להתחיל איתי בצורה שלא הרגשתי מאוימת ולחוצה ואז הוא פשוט התחיל לשגע אותי ONOFF (פעם הוא נחמד ואכפת לו ופעם הוא מתעלם) עד שזה כבר הפריע לי ללימודים אז אמרתי לו שישחרר ממני וזה נגמר במהירות ומאז הוא כל הזמן במחשבות שלי, ואני כמובן גם רואה אותו כל יום בלימודים (מנסה עדיין למשוך ממני חיוך מידי פעם) וזה לא בידיוק עוזר לי.
מה שבעצם משאיר אותי אם השאלה הפעורה ביותר "עד מתי?"..
עד מתי אמשיך הלאה עם השטויות האלה? מתי הוא יצא לי מהראש?
למה לא מגיע לי למצוא בחור טוב כמו כל בחורה אחרת בעולם הזה שהיא לא יותר טובה ממני?
אני כבר בת 22 וזה כן חסר לי הקטע של הזוגיות אבל גם מאוד מלחיץ אותי המחויבות הזאת. ואני מרגישה שכן הייתי רוצה לצאת מהלופ הזה של סתם פלרטוטים חסרי משמעות ומשחקי אגו דפוקים ולמצוא אולי משהו אמיתי.
אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך ומאוד אשמח לשמוע את תגובתכם :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות