סבא שלי (הוא וסבתא שלי גידלו אותי), נפטר לפני 5 שנים מסרטן.
אני אוהבת אותו יותר משאני אוהבת את עצמי, ואני אוהבת את עצמי.
מאז שסבא שלי מת אני בדיכאון ואני לא יודעת מה לעשות.
אני מרגישה חסרת ייחוד, חסרת סיבה לחיות, אני מרגישה שגם אם אני אמות, חוץ מסבתא שלי, לאף אחד לא יהיה אכפת.
יש ימים שאני מאחלת לעצמי למות מסרטן רק בשביל להרגיש את הכאב שלו ולדעת מה הוא חווה.
אני חתכתי את עצמי משנה שעברה, עדיין נשארו לי צלקות.
אני מפחדת שיום אחד מישהו יראה את זה ויתאמת איתי.
לפני לא הרבה זמן, הייתה לנו (לחברי הכיתה) מסיבת בריכה, מישהי ראתה את זה ואני הכחשתי וסוג של ביטלתי אותה ב" זה היה פעם" "זה כבר לא קורה", מה שנכון.
יש לי בעיית התנהגות רצינית, קשה לי לשלוט בעצבים שלי, ואני חושבת שזה בגלל המוות שלו, נכון שזה קרה לפני כל כך הרבה זמן, אבל הוא היה כמו אבא שלי, אפילו יותר.
אמא שלי לא מאמינה לי כשאני אומרת שאני מרגישה שהבעיות שליטה בעצבים בגלל זה, היא רק מתעלמת מזה מתעקשת שזה לא מזה.
אני מפחדת שישפטו אותי אם אני אגיד למישהו מבוגר על החתכים.
אני מפחדת שסבתא תבכה, אני מפחדת שההורים שלי יכעסו או שיסתכלו עליי בזלזול של "היא רק רוצה צומי" או יתאכזבו ממני.
ומה יקרה לי אם מישהו יודע על זה שחתכתי?
הם בטח ישלחו אותי לפסיכיאטר!
אני כל כך מפחדת ואני לא יודעת מה לעשות...
אני פשוט מרגישה פחד כשאני חושבת על זה שההורים שלי ידעו על החתכים...
אתם יכולים לעזור לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025