אני בת 16 (עולה ליא') 1.65 ושוקלת כמעט 80.
תמיד הייתי שמנה. תמיד
נסיתי המון דיאטות גדולות בחיים שלי, ירדתי 8- 9 קילו,עד שאמרתי לעצמי שזהו.
תפסתי את עצמי בידיים בתחילת כיתה ח ועשיתי תהליך של כמעט שנה (עד כיתה ט) וירדתי 28 קילו.
כל התגובות וכל המבטים היו כמו סמים בשבילי.
כל מה שרציתי זה להיות אחת מאותם ילדים רזים שלא חושבים על שום דבר חוץ מליהנות ולצאת ולרקוד.
וזה הצליח.
שנה שלמה הייתי הכי שמחה בחיים שלי.
עד שנכנסתי לדיכאון והעליתי בחופש הגדול בין ט' לי' את כל ה28 קילו.
המבטים של אותם חברים שהסתובבתי איתם, לא היו אותם מבטים שהייתי רזה.
הם מבטים של רחמים. של גועל.
"איך אפשר לעלות כמעט 30 קילו ב3-4 חודשים??"
כמה שלא ניסיתי במשך כיתה י להוריד את המשקל הזה.
אין לי מוטיבציה ללמוד. להבין. להצליח.
כמה שלא הלכתי למכון כושר הליכות תזונה נכונה ..
כמה שלא הלכתי לקבוצות של דיאטות שיעזרו לי.
כמה שלא ניסיתי וניסיתי וניסיתי.
תמיד היה מה שישבור אותי.
תמיד היה מה שיגרום לי להגיד "אין מצב את עושה את זה שוב."
"שנה שלמה הייתה לך מטרה ולא עמדת בה."
אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה .
כבר הגעתי למצב שאני מפחדת לצאת מהבית שמישהו שאני מכירה יראה אותי ויתן לי שוב את המבט של "מה נהיה ממך?"
איך אני עושה את זה שוב?
איך אני הופכת להיות הבן אדם הכי שמח שוב?
איך אני גורמת לעצמי להצליח?
אני מתוסכלת .
-מה שתקופה של 3 שנים עושה לבן אדם..-
בבקשה שמישהו ייתן לי את המוטיבציה להאמין בעצמי.
כי אני כבר איבדתי אותה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025