שכבתי עם מישהו מקבוצת הטיפול שלי. להפסיק את הטיפול?

היי שלום. אני חסרת אונים.
אני אספר בקצרה: אני בת 23 בדיכאון קליני לאחר טראומה שעברתי לפני שנתיים. הגעתי למצב קשה של חוסר רצון לחיות. וההורים שלי שהם הכי מדהימים שיש דחפו אותי לטפל בעצמי ולא לוותר על החיים. בקיצור אני נמצאת במעון יום שכזה אשפוז פסיכאטרי שבעיקרון זה חצי יום שבו מגיעים אנשים שנמצאים בדיכאון או כל אחד והבעיה הנפשית שיש לו. הטיפול מתבסס על קבוצות תמיכה טיפוליות רוב היום עם מטפלים ושיחות נפש שכל אחד מדבר ופורק, משתף עם עצמו וכו׳
אני דיי חדשה שם. ממש כמה ימים טריים. כשהגעתי התחיל לדבר איתי בחור נחמד על החיים ועל הדיכאון והתפתחה שיחת נפש שכזו. מצאנו חיבור טוב כי מצאנו דברים משותפים שכל אחד מתמודד איתם. היום קבענו שהוא יבוא אליי לראות משחקי הכס רק כי אין לו בבית. בכל מקרה בכלל לא חשבתי עליו בקטע כזה מיני או רומנטי. באמת לקחתי אותו כחבר לדיכאון חבר מהקבוצות תמיכה. וכנראה שהטעות שלי הייתה שהסכמתי שניפגש מעבר לטיפול יום. הוא בא אליי. ואיך שהוא קרה ששכבנו. אני אגיד על עצמי. שבגלל הדיכאון אני לא בן אדם שפעיל מינית או אפילו מוכן נפשית לזה! אני פחות מתחברת לקטע של סטוצים. אבל כנראה שמרוב שלא עשיתי את זה שלוש שנים כמעט זה היה ממש חסר לי. אני אפילן אגיד שגם לא נהנתי. כי הוא נמצא גם במצב דיכאוני וחרדתי קשה. שנינו הגענו לאותו המקום. לא מסוגלים להתמודד או אפילו לחשוב על זוגיות הפחד להתחייב לזה או כרגע כל אחד עסוק בצרות שלו והתרופות דיי מכבות אותנו מלהתאהב או לפתח רגשות. זאת אומרת שזה היה נטו סקס הבעיה ששנינו לא נהננו גם כי החרדות המחשבות הדיכאון השתלט ישר אחריי או אפילו התחיל תוך כדיי האקט. זאת אומרת שאם וזה היה קורה לי עם סתם מישהו שלא נמצא איתי באותה המסגרת יום יום מבוקר עד צהריים. לא היה אכפת לי הייתי מנסה לשכוח את החוויה הלא נעימה מתגברת וממשיכה הלאה. הבעייה היא שזה לא ככה! יוצא מצב שעכשיו אני צריכה לראות אותו כל יום מהבוקר עד הצהריים וצריכה להיות איתו בקבוצות הטיפוליות שבהם אני אמורה לשתף דברים אישיים על עצמי. אני לא יודעת איך אעשה את זה. זה נראה לי יוצר חוסר פתיחות עכשיו כמו שהיה לי בקבוצה לדבר על עצמי ולטפל בעצמי. זאת אומרת שהקבוצות והמטופלים ששם הכל צריך להישאר אנונימי ועדיף ואסור לנו למטופלים לפתח קשרים אישיים לאחר הטיפול יום. ככה שזה לא יתווצר בעיות בטיפול עצמו. זה מקום שאמור להיות אנונימי מוגן שאנשים שבמצב לא טוב באים לשם פותחים מהלב משתפים מתייעצים. ועם הבחור הזה הגעתי לפסים ורמות דיי אישיות בגלל מה שקרה. איך אני אמורה לטפל בעצמי שם? אסור לי לספר את זה לצוות כי הם יכעסו לדעתי ואפילו יוציאו אותי מהתוכנית. מה שיאכזב מאוד את ההורים שלי ואת עצמי יוריד יותר למטה לאחר שהבטחתי להם ולעצמי להרים את עצמי בחזרה לחיים ולבנות את עצמי מחדש להשתקם שם. הבעייה היא שעכשיו אני לא יכולה לעשות זה. ותמיד יהיה משהו שיעצור את עצמי מלהשתקם שם כשאני רואה מישהו אחריי סטוץ שבא לי לשכוח אותו כי זה ייצר אצלי דחייה או הפחד מלהיראות מול הבן אדם ביום שאחריי. אני בעצם נשארת סגורה מכל הפינות ולא יכולה לספר את זה לאף אחד. וגם התוכנית טיפול שלי נהרסה!! אני אובדת עצות. לא יודעת מה לעשות אני מרגישה בתסכול קשה. מה אני אמורה לעשות עכשיו? אין לי את החשק לבוא שם אני לא מסוגלת אחריי שזה קרה. מצד אחד אני יכולה בגלל ההורים שלי. וגם בגלל שאני חוששת שאם לא אגיע אז יאשפזו אותי במחלקה סגורה מטעם הצוות. מה אני אמורה לעשות?? בבקשה תעזרו לי!! אני אציין לקוראים. שאין לי את האפשרות לתפוס ממנו מרחק או לבקש את זה ממנו. אנחנו נמצאים באותה הקבוצה שהיא קבוצה אחת של 11 מטופלים. ניסיתי לחשוב על זה וזה לא אפשרי לצערי יש לנו את אותו הסדר יום שם. אותן השעות אותם הטיפולים וזה כולל לכולם אותו הלוז.