נפל לי האסימון שאני לא מכוער בגיל 23. למה הבטחון הזה לא הגיע מוקדם יותר?

שלום,
אני איש קבע בחיל האוויר. אני אספר לכם את הסיפור של מה שעברתי בחיים שלי.

כשהייתי ילד קטן, היו מציקים לי, היו קוראים לי מכוער. פעם בת אחת לא הזמינה אותי אליה הביתה למסיבה כי היא לא רצתה שמכוערים יכנסו אליה הביתה. כשהייתי בן 13 הצעתי למישהי חברות והיא סירבה בנימוס. המשכתי להיות מאוהב בה אבל היו צוחקים עלי כל הזמן וגם לא יכולתי להתסכל לה בעיניים. זה גרם לי להיות מוסגר מבחינת אהבה. התחלתי לשנוא את עצמי. חשבתי שאני מכוער ואין לי סיכוי עם בחורות. נהפכתי לביישן ומופנם. כל התיכון והחטיבה לא ניסיתי לפתח קשרים עם בנות. היו לי ידידות אבל תמיד הייתי בשוליים, בגלל שהייתי ביישן מאוד ומופנם. הייתי שונא את המראה שלי, תמיד חשבתי שידחו אותי בגללו. לא הייתי קונה כמעט בגדים כי כל מה שהייתי לובש היה נראה עלי מכוער. המשכתי אחרי התיכון לי"ג וי"ד ודווקא כן ניסיתי לפתח קשרים, אך ללא הצלחה. תמיד שכהייתי יוצא לברים ומסיבות לא הייתי עושה עם זה כלום, כי תמיד הרגשתי נחות ומכוער. בצבא הייתי ביחידה קטנה, בלי יותר מידי בנות. מאוד השמנתי בצבא מה שגרם לי לעוד יותר חסור בטחון. בשלב מסוים החלטתי להוריד במשקל ולהתאמן ותוך כדי התחלתי לעבור איזה שינוי רוחני שגרם לי לשים בצד את כל המרדף אחרי סקס ובחורות ויותר לבנות את עצמי בתור בנאדם. התחלתי לקבל מחמאות כל ההרזייה שלי אבל עדיין חשבתי שאני לא יפה בפנים, עד שטסתי לכמה שבועות לחו"ל ופתאום גידלתי זקן ושיער ואז נפל לי האסימון שאני לא מכוער, ויש לי פוטנציאל וזה קרה בגיל 23 וחצי, ממש לפני כמה חודשים. התחלתי לצאת עם בנות אבל לא יצא לי מזה עדיין זוגיות. בינתיים אני אוכל את עצמי מבפנים, איפה הייתי כל השנים? למה הבטחון הזה לא הגיע מוקדם יותר? אני מקנא בהרבה אנשים, שחוו אהבה בנעורים, שהייתה להם זוגיות בתיכון, שעוד חוו דברים יפים כאלה בתור ילדים ורק אני הייתי עסוק בשנאה עצמית וחוסר בטחון. האם בחורה תקבל אותי, חסר ניסיון כזה? לא יצא לי עוד להתנשק! ובחורות אומרות לי היום שאני חתיך. אני מאוד מפחד שבחורה תדחה אותי מחוסר ניסיון. אני כותב את זה בדמעות כי אני מרגיש שנשרף לי זמן כל כך חשוב, שהייתי יכול לנצל אותו כדי לחוות אהבות וקשרים, שגם אם לא היו מצליחים, היו בונים אותי ונותנים לי ניסיון חיים.