7 חודשים אחרי החתונה מתחילה להרגיש את פערי המנטליות... איך לעבוד על עצמי?

שלום כולם.. עוברת תקופה מבולבלת בשנה הראשונה לנישואים וחייבת לפרוק. חשוב לי לציין בעיקר שאין לי שום שום מחשבות על פרידה מבעלי ומבחינתנו אנחנו עד הנצח וברור לי שהוא האחד בשבילי. אשמח לעצות איך לשנות את התפיסה שלי לגבי הנושא.
אז כפי שכתבתי אנחנו נשואים 7 חודשים, לאחר תקופת היכרות לא קצרה והתאהבות עד מעל הראש. מאז שהקמנו את "הפינה" שלנו אני יותר מוטרדת מפערי המנטליות שלנו. או לפחות פערי הציפיות שלי.
אני מגיעה מבית שכונתי מזרחי עממי חם ופתוח מאוד לכל העובר ושב. ההורים שלי מכניסי אורחים ותמיד גדלתי מוקפת באנשים.
בעלי מגיע מבית אשכנזי, יש לציין שהמשפחה שלו מאוד חמה ולבבית ופתוחה כך שזו לא הבעיה אני אוהבת אותם מאוד ומרגישה בנוח. גם בעלי בן אדם חם ורגשי שלא מחסיר ממני טיפה של חום ואהבה. ועדיין בעלי מן הסתם מאוד מאוד שונה בנוף אצלנו. הוא מאוד חביב ואהוב וחברי, אך יחד עם זאת גם מאופק מאוד וטון הדיבור שלו קצת יותר רשמי כזה וכן גם מופנם ומסוגר קצת בציבור, התאהבתי בו בעיקר כי הוא אדם מאוד עמוק ורוחני, מה שמתבטא כנראה גם בתכונות של סגירות מסויימת. גם אני מופנמת בעצמי ולכן כנראה תמיד נמשכתי לטיפוסים ששונים בתכלית ממה שאני מכירה. אך יחד עם זאת עכשיו לאחר הנישואים יש לי צביטה קטנה בלב כשאני רואה בעלים שיש להם את המנטליות המזרחית הזאת אפילו בקמצוץ. את הפתיחות הזאת שגדלתי בה והקלילות. לא הערכתי מספיק את המקום שבאתי ממנו כנראה וניסיתי להתרחק אלף שנות אור. אני רואה את החברות שלי שנישאו לבחורים מהשכונה שיותר דומים לסגנון שגדלנו בו וזה חסר לי מאוד. יש לי חברה שהבית שלה כל היום מלא בחברים ובני משפחה, ואלינו בקושי נכנס זבוב. פעם כביכול נרתעתי מזה והיום הייתי נותנת הכל כדי לגדל את הילדים שלי באווירה כזאת. כמובן שלא הייתי מתחלפת עם חברות שלי בבעלים שלהן לשניה כי אמנם הם מאוד חבריים אך היה חסר לי בהם העומק וההשכלה. למרות זאת הייתה לי ילדות מושלמת בשכונה וחוששת שהילדים שלי לא יטעמו מזה גם. אני מדמיינת את הבית שלנו קר כזה סגור ללא אורחים ללא תנועה של אנשים. אנחנו שנינו חברותיים אך גם קצת סגורים בעצמנו. כן אני לוקחת את האשמה גם קצת עליי אבל הבעיה שהתחתנתי עם מישהו אפילו יותר גרוע ממני בתחום הזה וזה מרחיק אותי יותר מה"אידיאל" המשפחתי שחלמתי.
אולי אני שואפת כביכול למשהו שלא בהכרח מתאים לי רק כי זה מה שאני מכירה. אבל אני באמת יודעת איזה כיף זה בית כזה מפוצץ אנשים ובית מאושר וחי. אני מאמינה שזו ברכה ענקית ומותקפת בחששות כל יום על כך שהבית החדש שאני בונה הולך לכיוון הפוך לגמרי. והכי עצוב לי שזה גורם לי להתבאס ולהתאכזב מבעלי שהוא לא מצליח להיות מה שאני מפנטזת.
בבקשה עצות מחזקות! :(