לא נולד אדם יותר ממני שחיכה לסיים כבר בית ספר להתפטר ממנו ולהיות מאושרת, לצבור חוויות ולהינות. ואז הגיע הראשון בספטמבר השנה וקיבלתי את ההלם הכי גדול של חיי, נכנסתי לשירות לאומי. משום מה הציפו אותי בהבטחות שזה יהיה שווה וכיף לא נורמלי, השנים הכי טובות בחיי. כולם הקיפו ועודדו אותי, רכזות וקשריות הבטיחו להיות איתי וללוות אותי לכל הדרך אם רק אבחר באגודה שלהן. הכול היה ורוד עד הרגע בו רגלי דרכה בתקן שיועד לי. מאותו רגע, בדידות, עצב וריקנות היו המלווים שלי למסע הגדול הזה שנחת עליי אחרי החממה בה הייתי 12 שנה...
פתאום זה לא מעניין את אף אחד מה עבר עליי אתמול, אם אגיע מחר שמחה או לא, אם אני אשקיע בעתיד שלי, מישהו לדבר איתו.. כלום.. הדבר המעניין היחיד בי היה הספק העבודה שלי. כמה שיותר לדחוף עבודה במינימום התלמדות יותר טוב. ואני... מעורערת זו לא מילה. בכיתי בחודשיים האלו כמו שלא בכיתי בחיי. מרגישה מרוקנת משמחת חיים ותוכן. כאילו מישהו לקח שואב ושאב את הרצון לחייך, לשמוח, לחיות כאילו אין מחר. הפכתי לקליפה חלולה- רק מסתכלת על השעון שיגיע הזמן כבר לחזור הביתה למיטה לשמיכה והכרית, ולא מעייפות. מייאוש. מרצון לברוח ולהשתקע במקום בטוח מהעולם האכזר וחסר הרחמים. לפעמים אני עוד מחפשת שמחות וציפיות קטנות בחיים שלי כדי להיאחז במשהו... להיאחז בכדי להמשיך לקום כל בוקר. אבל בסוף גם השמחה הצפויה מגיעה ונגמרת ובסופו של יום אני נשארת שוב לבד, בלי למה לצפות ובלי רצון לקום בבוקר. רק אני בלילה והדמעות. על החיים שלא הלכו לאן שרציתי, על מי שהייתי ועל מי שאני עכשיו.. כבר שמעתי את כל הקלישאות: מה חשבת שזה, לונה פארק? ברוכה הבאה לחיים האמיתיים, תתמודדי, אני התמודדתי, את סתם פסימית, תשני גישה, הבעיה היא בך ובגישה שלך. אבל המשפטים האלו חסרי טעם עבורי, לא מעודדים ואפשר להגיד אפילו מחמירים את מצבי. איפה החיים שלי?!? איך ממשיכים הלאה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025