העזרה הקונבציונלית הפכה אותי לצמח, נתנו בכוח תרופה אנטי פסיכוטית, לא מרגיש רגשות

ביקשתי עזרה, לא קשורה לתרופה (הייתי תחת המון לחץ מסיבי מעבודות קשות ועוד, הייתי צריך קצת מנוחה וזהו מכל הלחץ או סטרס, בסך הכל הייתי בהרבה יותר שמח ממה שעכשיו), לא ביקשתי עזרה בתרופות, ביקשתי עזרה אחרת בלי תרופות, אבל עדיין נתנו לי תרופות, נתנו אותם זריקות לכל המחלקה ל אולי יותר מ 80%, אולי 90%, לא יודע בדיוק, ביקשתי לא לתת את הזריקות וגם סירבתי ואמרו אני יהיה בכפייה אם יסרב... עכשיו אחרי הפסקת הזריקות, הפסקתי לפני הרבה חודשים, לפני 9 חודשים.. גם צעקתי קצת על הפסיכיאטר כשהוא התחיל בערך לתת לי זריקות, אמרתי לו כמה דברים על הזריקות.

סימפטומים שעברו (בזמן לקיחת התרופה):
היו לא תופעות לוואי כמו חרדה קשה מאוד עם התרופה (רדפו אותי אנשים בזמן הזה, מצב פחד ומצב שיתוק שאני לא יכול לזוז, זה קרה לפעמים בשעות הלילה כשחרדה היתה עולה או משהו כזה, חידוד קולות של אנשים לכיוון שלי או משהו אחר, כאילו אני בעולם אחר, לא יודע איך ממש להסביר מדויק, אולי עולם של גהנום, לא יודע), הכתפיים שלי היו משותקות כשהלכתי, כמו רובוט, והרגשה כאילו אני הולך למות, במיוחד אני חושב כשאני במצב רוגע, נגיד במקלחת או משהו כזה, אז הרגשה מוזרה.

סימפטומים שנשארו וגם חלק הרגשתי בזמן לקיחת התרופה:
איבדתי את הרגשות, חושים שלי, חוסר מוטיבציה... כשאני עושה משהו אני לא מרגיש שום רגש, לפני זה הרגשתי משהו שיש טעם או יש הרגשה או חושים, תשוקה לעשות דברים. עכשיו אני לא מרגיש כלום. אני בקושי מסוגל לעשות משהו בעצמי יותר (לפני זה הייתי מאוד פעיל ועשיתי המון דברים לבד), כשאני הולך לעשות ספורט או משהו אני עושה את זה כמו צמח, אני לא מרגיש בפנים שום רגש, הכל ריקני ואין תחושה, אני עושה את זה בלי דחף (לפני זה היה לי את הדחף הזה או מוטיבציה), בלי ההרגשת הדחף לעשות כל מיני דברים, אני עושה את זה ריקני וזה גם קשה או משהו כזה... הרגשות האלו כאילו לא גלויים, כאילו לא שם, אבל המוח עדיין אני יודע שיש משהו לא בסדר גמור ממה שנתנו לי למרות שאני לא מרגיש שום דבר, עכשיו קצת אחרי קצת נסיון (לדוגמא לאחרונה התחלתי קצת לצאת החוצה לעשות ספורט אז אני מרגיש בבירור שאני לא מרגיש שום רגש או דחף/מוטיבציה כשאני עושה משהו)...
אני לא מסוגל ללמוד גם, לפני זה הייתי לומד ועושה כל מיני דברים, עוד שנייה עברתי להיות עצמאי, שכרתי בפעם הראשונה 3 דירות וחיפשתי דירות להשכרה...
לא היה לא מוטיבציה גם בזמן האשפוז לעשות כל מיני דברים והייתי בגלל התרופה במצב רע.

גם עם הזמן הבנתי שאני לא מרגיש חרדה אני חושב, איבדתי אותה או משהו כזה, פלוס איבדתי יכולות להרגיש רגשות או כאילו איבדתי חושים...... לפני זה הייתי מרגיש המון חרדות ועוד (אני לא יודע אם יש גורמים אחרים פה, לדוגמא: לפני שנתנו לי את הזריקות הייתי מתמודד מול פחדים ועוד אז אולי זה גם הוריד פחות מהחרדה אבל אני לא יודע, לפני הזריקות כן הרגשתי חרדה גבוהה ואחרי הזריקות אני מרגיש ריק וחסר תחושה)..

גם יש לי אקטיז'יה, שזה שאני רוצה תמיד ללכת ממקום למקום כל הזמן, אני בזמן האחרון לא הולך ממקום למקום אבל עדיין יש את זה. אני לא יכול להיות במחשב או להיות במקום כמו ללון איפושהו במקום נופש ולהשאר רגוע או לנוח.. או להיות בכללי בנוח במקומות ולהיות פעיל.

נהפכתי לחלש פיזית (פעם אחת אחרי זריקה אנטי פסיכוטית אחרת clopixol acuphase עם פנרגן יום הבא לפי מה שאני זוכר, לא זוכר בדיוק, קיבלתי אותה בעבר פעם אחת או פעמיים ולא קרה לי שום דבר), גם הרגשתי פעם שנייה חלש פיזית אחרי שהשתחרתתי מהאשפוז (הייתי מאשופז ל 3 חודשים ולקחתי את התרופה, הזריקות ל 3 חודשים)... הרגשתי פתאום נהפך לחלש בהליכה, נראה לי הייתי כבר חלש לפני אבל אולי הייתי מורגל מהאשפוז, הרגשתי שפתאום אני נהפך לחלש ואני לא יכול להיות זריז, פעיל ואולי בגלל שנהפכתי לחלש זה הוריד לי מהמוטיבציה, בגלל שאני חלש פיזית גם אין לי מוטיבציה לעשות דברים ועוד או משהו כזה...

אני מרגיש גם סבל נפשי אחרי הזריקות, משהו לא גלוי מאוד לעצמי ולא חד אבל קשה. הסבל הזה לפני היה קצת יורד והייתי מרגיש יותר טוב בזמן שהייתי עושה הליכות במקומות שונים.

נהפכתי לחלש מאוד ואני לא יכול להיות עצמי, לפני זה כולם היו מתייחסים אליי טוב ועוד, עכשיו אחרי הזריקות כולם מתייחסים אליי רע מאוד, מעיפים אותי מכל מקום, מקללים אותי כולם, אין אחד שלא מקלל אותי, לפני האשפוז לא היה את זה בכלל, הכל היה שקט ודיי נעים עם אנשים שדיברתי. כי עכשיו אני מתנהג קצת אחרת... כולם מקללים אותי ומעיפים אותי בכל מקום ועוד פלוס לא ממש מסתכל על כל הדברים האלו או מסתכל על כל מיני דברים בגלל שאני חסר כוח גם ככה אחרי מה שעשו לי התרופה.

הייתי גם בתנאים קשים במקום הזה, התרופות פלוס המזגן חנק אותי באשפוז, חשבתי שאני הולך למות לפי מה שאני זוכר שם מרוב חנק והיה קשה מאוד, הרופאים לא הקשיבו לי כשביקשתי לא לתת זריקות וצעקתי על הרופא שלי שהוא יהיה אשם אם יקרה לי משהו עם הזריקות.... הוא ניסה לא להביא לי אבל המנהל רופא של המחלקה אחרי זה לפי מה שאני יודע עדיין החליט בעצמו לא לוותר. הוא הזריק לכולם (רוב, אולי 90% שם זריקות שהיו אותו דבר.

איבדתי חלומות שהיו לי ועוד. רציתי להיות עצמאי, לחיות טוב ועוד... לפני האשפוז גם נראתי בהרבה יותר טוב, אחרי האשפוז אני נראה זוועה ויש הבדל גדול.

לפני האשפוז חיפשתי דירות, הלכתי לעשות קניות לבד, לעשות אוכל לבד, לחפש כל מיני מקומות, למדתי, הייתי פעיל, היו לי תוכניות לעתיד, חיפשתי בעצמי דירות ללא עזרה של אנשים אחרים, חיפשתי המון דירות כל יום, המון, לא זוכר בדיוק, אולי גם ביקרתי ב 5 דירות ביום אחד. או 4 או 3.. לא זוכר והרבה עוד... עשיתי קמפינג עם אוהל, הייתי בכל מיני מקומות בפעם הראשונה והיה לי רצון לעשות כל מיני דברים עם הדחף (מוטיבציה).

עכשיו הכל נעלם לי אחרי הזריקות..
נתנו לי עוד תרופות, בערך 2 והשלישית זאת הזריקה אבל לפני נתנו לי את כל התרופות חוץ מהזריקה האנטי פסיכוטית (מודיקט), לפני למשך תקופה של שנה או 9 חודשים בערך... ולא היה כלום, רק כשהוסיפו לי את התרופה הזאת הרגשתי את כל התופעות לוואי הקשות האלו, חוסר תחושות וחוסר רגשות, אין תשוקה ואין דחף לעשות כלום ואני חלש פיזית וסבל נפשי...

גם כתוב אסור לתת את התרופה למי שיש דכאון כבד בעלון, לי היה ויש. (זה היה כתוב אצליהם שיש לי דכאון כבד)
גם אפשר לחפש בגוגל Clinical pharmacokinetics of the depot antipsychotics. שזה משנת 1985, כנראה לקחו את זה משם שהתרופה נשארת בגוף עד ל שבועיים, זה גם מה שאמרו לי שזה נשאר שבועיים בגוף באשפוז..
משהו אחר, חיפוש בגוגל של single dose pharmacokinetics fluphenazine decanoate administration שזה מ 1990, עשו על 9 אנשים עם זריקה אחת של מודיקט ואחרי 26 ימים הרמה בדם לא ירדה ל 50%.....

גם חלק מהסימפטומים שיש פה אצלי אחרי הזריקה, הם סימפטומים חלק מהם ממחלת פרקינסון...

אני כותב פה דברים בלי רגשות אכפתיות או משהו כזה, כי אין לי את זה כרגע או משהו כזה.... ובגלל שראיתי מישהו אחר שהיה לו משהו דומה עם תרופה אז נתן לי קצת אומץ לכתוב על כמה דברים שלא רציתי לדבר כמו שכולם עכשיו שונאים אותי אחרי התרופה אבל לפני התרופה הכל היה בסדר...
קיללו אותי המון אנשים בגלל ההתנהגות המוזרה שלי אחרי הזריקות, גם העיפו אותי מכל מיני מקומות אחרי הזריקות בגלל התנהגות מוזרה...

קצת קשה בגלל שאני חסר אמפטיה כרגע כלפי עצמי או אחרים, לא ממש יודע אם זה בגלל זריקות או גורמים אחרים משפיעים. אחרי הזריקות אני חסר אמפטיות ולא אכפת לי משום דבר יותר לפי מה שאני חושב ורואה.... איבדתי המון חלומות דרך אגב ואני לא ממש רגשני על זה טיפה, שם פס על כל דבר בנתיים. אבל קצת קשה לי לשים פס על הזריקות, על הנזק שנעשה.

גורמים אחרים: לחץ ואדרנלין ממעבר דירות ונעול על מקום בטוח לבטחון שלי... (בגלל דברים שאני ששומר לעצמי)...
אני בזמן האחרון, לפני הזריקות במיוחד ניסיתי ללכת נגד כל מיני פחדים שלי, נראה לי אני עושה את זה רק בגלל שאני במצב לחץ וסטרס אז אני מנצל את המצב בשביל להתגבר על כל הפחדים שלי... וגם לקחתי כל מיני סיכונים (בלי קשר על להתגבר על פחדים)... שזה הפך אותי לקצת בנאדם אחר אולי....

עכשיו גם בגלל הזריקות אני לא יכול למצוא לעצמי מקום לעצמי, תקעו אותי על כיסא גלגלים, צמח ולא יכול לעשות את מה שרציתי, אין לי יותר את הכוח הזה להיות פעיל כמו שלפני, הייתי עושה המון דברים קשים ומסוגל להרבה, עכשיו דווקא בזמן הזה הפכו אותי לחלש ולא מתפקד ולא מסוגל לצאת החוצה ולעשות קמפינג ולזרום עם החיים ועוד, לא יכול ללמוד או להתעניין במשהו או להנות ממשהו או שום דבר.

כמו זומביות.