אני שונא עצמי! הכל חרא ואין לי כוח לעשות כלום, נמאס לי כבר

החיים שלי חרא
מאז שאני זוכר את עצמי אף פעם לא הסתדרתי בשום מקום, אף פעם לא היו לי חברים, שלא נדבר בכלל על חברה או אפילו ידידה...
נשרתי מבית ספר, אין לי בגרויות, אין לי רשיון נהיגה, אין לי עבודה, אני גר אצל ההורים ולא עושה כלום כל היום...
השתחררתי לפני חודש מהצבא על נפשי פרופיל 21 אחרי ששירתתי שנה וחצי... הייתי בהתחלה לוחם אבל גם שם כמובן לא הסתדרתי, עד שדפקתי עריקויות אחת אחרי השניה וזה הגיע למצב שבסוף עצרו אותי מצ וישבתי בכלא תקופה... בסוף אחרי תהליך ארוך ומייגע השתחררתי...
ועדיין הכל חרא, עדיין שום דבר לא השתנה... אני אותו ילד חרא שרק עושה צרות לכולם, שכולם שונאים אותו כי לאף אחד אין כוח כבר לשמוע אותו מתבכיין...
אני פשוט יושן כל היום, רואה כמה סרטים וחוזר לישון... ככה כל יום...
אין לי *ין לצאת לשום מקום, (לא שיש לי עם מי לצאת אם אני רוצה...) ואני פשוט לא מצליח לצאת מהחרא הזה... ניסיתי באמת! הרבה פעמים אבל פשוט שום דבר לא הולך...
אין לי כוח שתגידו לי עכשיו: ״נו מה הבעיה? פשוט צא החוצה מהבית ותמצא עבודה, תתחיל לעשות דברים!״
כי כמו שכל מי שאי פעם היה במצב שלי זה פשוט לא עובד ככה, אני לא יכול פשוט להחליט שזהו היום אני יוצא מהחרא ופשוט לעבור ממצב של 0 עשייה ושל שום כלום למצב שאני אשכרה קם כל יום לעבודה ועושה דברים!
והאמת היא שאין לי אפילו בשביל מה לנסות... תכלס מה יצא לי מזה שאני אצא מהחרא? זה לא כאילו יש לי חברים לשבת לדבר איתם, חברה לחלוק איתה את החיים שלי... זה לא כאילו ישלי מישהו בעולם הזה שאשכתב אכפת לו...
אז בשביל מה בעצם לצאת בכלל מהחרא? מה יצא מזה?
כלום! רק עוד אכזבות, עוד כשלונות ועוד כאב לב!

אף לא הצלחתי לתקשר עם אנשים, להבין מה הם רוצים ממני, להסביר להם מה אני רוצה... כאילו אנחנו מדברים בשתי שפות שונות ואף אחד לא מצליח להבין את השני...
ויש גם את העניין הזה של החרדה... חרדה מכל דבר קטן... זה מגיע בזמנים הכי לא צפויים, פתאום אני נתקף חרדה ולחץ בכל הגוף, אני מרגיש כאילו אני טובע ואני לא מצליח להירגע... זה יכול לקרות בגלל שמישהו אמר לי איזה משהו, או שאני צריך לדבר עם מישהו, או סתם כי מישהו הסתכל עליי בצורה מוזרה... אני לא יודע למה זה קורה וזה לא היה ככה תמיד... זה התחיל בערך בשנה האחרונה...

דממה. שקט. זה כל מה שאני רוצה, רוצה להפסיק לחשוב, להפסיק לבכות, להפסיק לכאוב, להפסיק לסבול.
לא רוצה יותר! לא יכול כבר לסבול יותר! רק רוצה לשכוח מהכל! לשכוח ולעולם לא להיזכר בזה שוב.
פשוט בא לי שהכל יגמר! שייגמר כל הרעש הזה, כל הסבל הזה, שהכל יגמר, הכל!