היי!
אני מאוד מפחדת ונלחצת מבנים, והדבר הראשון שאתם צריכים לדעת עליי זה שאני דתיה.
אני די בטוחה שזה קשור...
עד כיתה ג' הייתי עם בנים בכיתה והיום אני בכיתה ח'..( בלי בנים בכיתה כמובן...)
כשאני רואה בן ברחוב (בעיקר אם הוא בסביבות גילי) אני נלחצת ומגושמת - אני לא מצליחה להיות מי שאני ואני מתנהגת מאוד מוזר...
אבל זה יותר קיצוני ממה שזה נשמע-
לדוגמא: בשיעורי ספורט הכיתה שלי נמצאת במגרש של הבית ספר של הבנים ותמיד יש שם בנים שמשחקים כדורגל או משהו.. ואני לא מסוגלת לדבר עם חברות שלי אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליהם או מה הם חושבים עליי....
אבל הדבר שהכי מפריע לי זה שאני מתנהגת ככה גם לאבא שלי, אח שלי, בני דודים ודודים שלי ....
אני כל כך רוצה להפסיק!
כאילו משהו בי תמיד חושב שהם כאילו יצורים מוזרים.. ואם אני רואה בן אני אומרת לעצמי תיזהרי יש פה בן..
אף פעם בחיים שלי לא קרה לי איזשהו מקרה עם בן..
אולי זה קצת גזעני הרי זה רק מין שונה, אבל אני לא מסוגלת להפסיק!!
סביר להניח שאם מי שקורא את זה הוא בן הייתי מתנהגת אליו מוזר..
יש לכם עצות? טיפים??
בבקשה בבקשה תכתבו לי.
תודה :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות