חזרתי בשאלה ומרגיש לבד, איך אני יכול לעזור לעצמי?

אני כותב כאן ואני באמת כבר לא יודע מה עליי לעשות.
אני חזרתי בתשובה ונהייתי חרדי ויצאתי בשאלה אחרי שהייתי 5 שנים בדת.
אני היום עוד מעט בן 24, ואני מרגיש הרוס, מחוק, בלי אישיות וללא זהות.
אני כבר כמה שנים בעולם החילוני, אין לי חברים, אין לי כיוון, אני גר לבד, שוכר דירה ועובד בעבודה פשוטה, המראה שלי לא משהו, יש לי עדיין משקפיים , הולך עדיין עם מכנסיים שחורות, ונעליים שחורות שקרועות בצד, לא מטופח, לא מכיר ולא יודע מהו סטייל חילוני, קשה לי להתחבר לכל החילוניות והתרבות החילונית.
אני מרגיש שאין בי כוחות כבר, די , רק רוצה כבר שהמשבר הזה ייפתר, לפני 4 וחצי שנה עזבתי את הישיבה, אבל המשכתי ללכת עם שחור לבן אפילו שהפסקתי להאמין בדת ואפילו שהפסקתי לקיים מצוות, לא יכלתי להוריד את השחור לבן. ככה הייתי במשך שנתיים עד שהתגייסתי לצהל ושם היה יותר קל , אבל השתחררתי מוקדם מהצבא כי לא הסתדרתי ומאז שזה היה בערך לפני שנה עד היום אני מסתובב בעולם החילוני, קרוע, כאוב. לא יכול, לא יכול, כל הסיפור הזה אוכל לי את המוח. אוכל לי את המוח. כל הסיפור הזה של החרדים והחילונים, אין לי כוח כבר. למה זה לא נפתר? עד מתי זה ימשיך ככה? כמה שנים? עוד מעט אני כבר 5 שנה בסיפור הזה!!! 5 שנה!!! לא מצליח לצאת ממנו! למה?? מה עשיתי שאני ככה תקוע???? ותקוע גם ב'לוק' שלי ככה שאין לי בנות ודרך להכיר מישהי, תקוע בזה שאני לא יציב ושאין לי כוח להתחיל ללמוד ולהתקדם בחיים. מרגיש חלש, נראה רע.
מה אני אמור לעשות עכשיו? אני שואל באמת. מה אני אמור לעשות??לתת לזמן לעשות את שלו??? להוציא אלפי שקלים על פסיכולוג???הייתי כבר למשך 6 פגישות ולא עזר אז צריך יותר? אני כבר לא יודע מי או מה יעזרו לי. באתי לעמותה הזאת של היוצאים בשאלה וכל פעם דחו אותי ולא רצו לעזור לי. אני שונה מיוצאים בשאלה אחרים, כי אני בחרתי בעולם החרדי מבחירה בגיל ההתבגרות, ואני עזבתי אותו בסערה אחרי כמה שנים, אבל אני לא עזבתי בגלל הפיתויים בחברה החילונית. להפך. אני מעדיף את תרבות החרדים במובן מסויים. אלא עזבתי כי חדלתי להאמין ביסודות האמונה היהודית, וגם בגלל שאני פשוט זה מי שנולדתי, ונולדתי חילוני וזהו.
אבל לרגע לא עזבתי בגלל התאוות של החילונים מועדונים וכאלה, זה לא מעניין אותי בכלל. אני מעלה את ה'פוסט' הזה לכאן, ורק רוצה לדעת מה אני אמור לעשות? איך אני אמור לעזור לעצמי? להוציא את כל הכסף שלי על פסיכולוגים? להוציא את כל הכסף על סטייליסטים ולהיות חתיך על?? (אני יכול - אם אני רוצה אני נהיה חתיך על).
אבל אני לא רוצה להוציא את הכסף על זה, חבל לי על הכסף, אני רוצה לחסוך. אז מה אני אמור לעשות? והשאלה שהכי הורגת אותי היא למה אף אחד לא עוזר לי, למה אין מישהו שיבוא ויעמוד לצידי וינסה לעזור לי, למה אני מרגיש לבד במערכה האדירה הזאת בלי אף אחד בעולם, אני כבר לא מדבר על משפחה , כי לגור עם ההורים אני לא יכול בגלל הדת, אני מדבר על חברים, מישהו שירים אותי ויחזק אותי ויעזור ויתמוך בי. אני לא בן אדם? למה אנשים חושבים ומצפים שבן אדם יכול לעבור דברים לבד ולשרוד למרות הכל? אם הוא שרד בפעמים הקודמות, מי אמר שהוא ימשיך לשרוד כשהוא גם היום לבד במערכה?
האמת? מפחד.