גילית שאני בהריון בסוף תהליך הגירושין, האם לספר לבעלי או להפיל?

נשואים קצת יותר מ-עשר שנים, ארבעה ילדים.
נמצאים בסוף הליכי הגירושין, יש הסכם על סכום מזונות והסדרי ראייה.
לאחרונה גיליתי שאני בהריון דיי מאוחר (בשבוע 9 ליתר דיוק), כנראה מאחת הפעמים שניסינו לעשות שלום בית (כנראה שפספסתי גלולה.)
עשיתי 2 בדיקות הריון שיצאו שליליות, ואת העייפות והסימנים המשונים בגוף קישרתי ללחץ ולריצות עם 4 קטנים, המצב הנפשי שלי הרבה פעמים משליך מאוד על הגופני, וקישרתי את האיחור ללחץ (זו לא פעם ראשונה שמאחר לי המחזור, בתקופות שהייתי רבה איתו ורוב היום עצבנית בגללו היה יוצא לי הרבה פעמים לא לקבל מחזור, או לחוש כאבי בטן ובחילות והקאות ושלשולים, אז לא חשדתי וסמכתי על בדיקות ההריון).
אחרי שהגעתי לרופאה חצי מעולפת ובלי כוחות בגוף בדיקת דם נאמר לי שאני בהריון, כבר בשבוע 9 (כמעט חודש שלישי..)
מאז שזה נודע לי פתאום כל האהבה אליו חזרה אלי בבת אחת (וזה בוודאות מההריון), לפני כן לא סבלתי את הנוכחות שלו וכיום שהוא עובר לידי בא לי לחבק אותו ולהתקרב אליו, אני מודעת לזה שיכול להיות שזה פרץ אהבה רגשי בגלל ההריון, אך לא יודעת אם זה יהיה צעד נכון לספר לו.
באחת הפעמים (הוא לא גר בבית), ניסיתי להתקרב, כי הרגשתי שאני זקוקה לזה והוא הגיב "תעופי, מה את רוצה" ונפגעתי מאוד.
אני לא יודעת אם הוא הבין שהתקרבתי אליו לשם מגע, או שהוא חשב שרציתי לריב איתו (המצב בנינו בזמן האחרון הגיע לעניין מאוד מכוער של קללות וניבולי פה וכמה פעמים "התקרבתי" אליו במטרה של לריב, אבל זה היה הדדי וגם הוא לא טלית שכולה תכלת) ולכן אני מנסה להיאחז במחשבה שאולי הוא חשב שרציתי לריב, כי מאוד נפגעתי ממנו.
יש לי תור מחר להפלה אבל עד עכשיו מכרסמת לי המחשבה בראש האם ללכת או לא, מצד אחד מרגישה שכבר הגעתי למצב שאני עוד רגע ממשיכה בחיים שלי ונסגר הפרק שלו, ויש לי ממנו ארבעה וזה דיי והותר, ומצד שני אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות הפלה. בכל זאת בסופו של יום אני כן אוהבת אותו (וההריון רק מגביר את התחושה, אם לפני זה היה אהבה רדודה שהצלחתי להשתלט עליה ורוב הזמן הצלחתי לשנוא אותו, היום אני לא מצליחה)
אבל אנחנו לא מסתדרים. וזה הגיע לפסים מכוערים כמו שציינתי. וגיהנום לחיות איתו באותו הבית. הוא אבא מדהים (תמיד מעורב, לוקח, מחזיר, קונה, מקלח, מלביש, מאכיל, הכל כולל הכל). אבל בעל חרא. כשהוא מתעצבן הוא פותח את כל הג'ורה ומאחל לי צרור של ברכות (וכמובן שאני מחזירה לו איחולים בחזרה), הוא יודע להדליק לי את הפיוז בשניה (בלי שאעשה לו כלום), יש לו דפוסי התנהגות שהוא ראה בבית של ההורים שלו והוא לא מצליח להשתחרר מהם (כמו לדוגמא שהוא גדל עם אמא חולת ניקיון ברמה מחלתית, ולא משנה כמה אני אנקה את הבית זה מבחינתו נקרא לא נקי. גם כשהבית נקי אצלו זה לא נקי. זה סוג של מחלה. והוא יושב בבית ורק מלכלך אותו) יש לו גאווה איומה (עד שמוציאים ממנו סליחה..)ובכל זאת אני עדיין רוצה את הילד שלו. אני לא מבינה מה דפוק בי. היינו ב3 טיפולים אצל שלושה יועצים שונים ו2 מתוך היועצים הוא הצליח לערבב (ממש לערבב אותם, יש לו גם כישרון מיוחד לדעת איך לערבב אנשים כדי שיצודדו בו ולהוציא את הצד השני אשם ואותו תמים, שחקן מבוזבז), והמייעץ השלישי שכבר היה יותר בצד שלי הוא הטיל עליו וטו והחליט שהוא מפסיק ללכת אליו (כי הוא בצד שלי, כמובן)
שני נסיונות של שלום בית (שכוללים חזרה שלו לבית, ניסיון מחדש) נפלו והאמת היא שלא היה לי אכפת. רציתי רק להתגרש. היום אני כבר לא בטוחה שאני רוצה.
האם אני צריכה לספר לו? האם אני צריכה להפיל בלי שהוא ידע?
אני מאוד מבולבלת.