אני בנאדם דיי חברותי, בשיחה קלילה עם מישהו אני יכולה להתחבר אליו. עכשיו אני בחבורה כזאת שהילדים שמה הם אנשים מדהימים. באמת. מעניינים בטירוף, מצחיקים, צוחקים, חיים את החיים. וכיף לי להיות איתם מאוד ואפילו תכננו לנסוע ביחד כולנו לאילת בחופש הגדול. עכשיו כל פעם שאנחנו נפגשים אני כמעט ולא מדברת. יש שם ילד אחד שאני לא הכי מתה עליו אז משום מה לידו אני יותר שתקנית. אבל אני לא יכולה להפיל את האדמה עליו כי בתכלס זה שאני לא מתחברת אליו לא אומר שעכשיו אני תמיד אשאר זאת שבצד ושלא קשורה. כל פעם שאני איתם רוב הזמן אני מרגישה כאילו שהמוח שלי ריק ושאין לי שום דבר להגיד. הם מדברים ומתגבשים ואני או צוחקת או שותקת. אולי מדי פעם זורקת הערה פה ושם אבל חוץ מזה זהו. זה כאילו אני עושה את זה לעצמי, שאני מוציאה את עצמי מהחבורה בזמן שהדבר שאני הכי רוצה לעשות זה להיות חלק מרכזי ממנה. חלק מהרגשות שלי איתם זה שאני לא שווה כלום ושכולם יותר טובים ממני. אני יותר ממודעת לעובדה שרוחמים עצמיים זה לא מה שיעזור לי אבל אין לי מושג כבר מה כן יכול לשנות את זה. מהצד שלי זה נראה כאילו לכל אחד יש מישהו להיות איתו ורק אני לבד. נראלי שאני עושה את זה לעצמי, אבל עוד פעם, אין לי מושג איך לשנות את זה. כשהם מדברים הם מדברים על כל מיני נושאים, ותמיד אני אומרת לעצמי להתחיל להתעדכן ולראות דברים וזה אבל כשאני עושה את זה הם מדברים על נושא אחר, חדש ואני לא עומדת בקצב.
בעצם, במילים פשוטות, אני רוצה להיות ולהרגיש עצמי בחבורה הזאת אבל אני פשוט מוציאה את עצמי ממנה בגלל שאני מרגישה שכולם יותר טובים ממני. אני יותר מאשמח לעזרה פה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025