חבר מדהים, עם רקע קצת פחות מדהים ואמא פרנואידית, איך מתמודדים?

היי!
עברתי פרידה ממש קשה לפני כחצי שנה, וממש לפני כמה ימים הכרתי מישהו מדהים לא מהעולם הזה. הוא מצחיק אותי, מכבד, עדין, רגיש.. הוא היחיד שגרם לי להרגיש ככה מאז הפרידה, ואפילו האקס שלי שכל כך אהבתי לא גרם לי להרגיש ככה תוך כמה ימים אחדים. התחלתי להרגיש אליו דברים מהרגע שהתנשקנו.

הקטע הוא, שיש בו המון פאקים.
עזבו את הסטראוטיפים הקטנים של עישון, קעקועים ורכיבה על אופנוע. זה ממש לא מדבר אליי בצורה רעה, זה אפילו די מושך אותי במובן מסוים. אבל אני מדברת על דברים קצת יותר קשים כמו זה שהוא לא עשה בגרות (הוא כבר אחרי צבא), זה שהוא לא בקשר עם אמא שלו מגיל קטן, אבא שלו נכנס לכלא בעבר על אלימות בכביש (וכבר השתחרר).. ולא יודעת, הכל נראה יותר מדי להכיל! וגם יש לו המון אקסיות וסיפורים מטורפים, בנות שהיו נראות הרבה יותר טוב ממני ויותר בוגרות (=יותר מיניות ומנוסות). וזה קצת מלחיץ אותי להיות בקשר כזה. אבל אני מקבלת את זה ובסופו של דבר מתמודדת עם זה מצוין. הוא מאוד נמשך אליי ומביע רגשות, מתייחס אליי כמו שצריך וגם אומר לי שהוא ממש נהנה איתי ולא נמאס לו ממני גם אחרי יום שלם שאנחנו ביחד. אז זה מרגיע אותי.

אבל אמא שלי.. היא בן אדם כל כך קשה. היא נתפסת על קטנות, הכל אצלה זה סטריאוטיפים ומה שאחרים חושבים. היא שאלה אותי למה הוא לא בקשר עם אמא שלו מגיל צעיר, ואמרה שבן אדם כזה בטח לא מעריך את ההורים.. אני בעצמי לא ידעתי למה עד ששאלתי אותו, ואמנם הוא סיפר לי ונפתח בפניי אבל זה הרגיש לא נעים לפתוח את הנושא הזה כל כך מוקדם בקשר. היא מנסה לגרום לי לחשוב שאני עושה טעות עוד לפני שהיא מכירה את הבן אדם.

כאילו, עד שהצלחתי להתגבר על האקס שלי, עד שאני מרגישה בנוח עם בן אדם, נמשכת אליו ומרגישה אליו משהו.. מה הקטע שלה ישר לפסול על הדברים הקטנים? כל מה שהיא יודעת זה איך הוא נראה וזה שהוא לא בקשר עם אמא שלו. אני די מצטערת שגיליתי לה אבל ככה או ככה היא הייתה שופטת אותו מהר מדי.
אז מה לעשות?
אני בטוח אפגיש בניהם מתישהו, ואני מאמינה שהוא ישאיר רושם טוב כי הוא פשוט בן אדם מדהים ואין סיבה שלא. אבל איך לרכך אותה? איך לדבר אליה ושהיא תבין אותי? אמרתי לה כבר את כל מה שרשמתי כאן על איך שאני מרגישה וזה לא עזר..