אני בבית ספר לאמנויות ובאתי אליו בגלל המגמה שלי שהיא תיאטרון... חשבתי שיהיה לי טוב ואגשים את עצמי אבל כל כך טעיתי... אני שונאת את השכבה שהם כולם מוזרים, יש לי איזה 2 חברות אבל אני מתחמקת מפעילויות חברתיות, מטיולים שנתיים, מהכל.... באמת שניסיתי להתחבר כבר שנה וחצי (אני באמצע יא) אבל אין ככ עם מי לדבר ואנחנו גם רק 90 בשכבה שזה בכלל מתסכל. בעיקרון יש לי מספיק חברים מחוץ לבית ספר אבל אני מרגישה פספוס גדול. אני מתחרטת שבאתי לבית ספר הזה ולא הקשבתי שאמרו לי שכדאי לי ללכת לבית ספר שכולם הלכו... אני מסיימת כמעט כל יום בחמש בערב כי אני לומדת המון שעות תיאטרון ואני מרגישה שזה הכלא שלי. בדרכ אני מסתדרת בכל מקום אבל פשוט לא פה!! ניסיתי לעבור לבית ספר אחר בקיץ אבל הם לא הסכימו, ואין לי לאן לעבור ואני כבר באמצע יא. הלימודים מכבידים עליי וקשה לי להתרכז, אני בוכה כל יום וכבר לא יוצאת מהבית גם בסופשים, אני שונאת את עצמי שבחרתי ללכת לשם, ושונאת לקום בבוקר לעוד יום של סבל. יש לי הרבה דברים טןבים בחיים ואני באמת רוצה להתעודד אבל לא מצליחה... איך להתגבר ולהשלים עם המצב?? ולסלוח לעצמי?? גם אם אין לכם עצות תודה שקראתם הייתי חייבת לפרוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025