סובל מחרדות חברתיות ברמה קיצונית, איפה אני יכול למצוא עזרה?

בוקר טוב :)

השתחררתי מהצבא על נפשי, ואני באמת לא יודע מה לעשות עם עצמי [מבחינת טיפול פסיכולוגי]. הצבא היה המקום היחידי שנתן לי טיפול. [אומנם בצורה לא הכי טובה, אבל לפחות משהו]
ועכשיו אין לי כל כך איך לטפל בעצמי, ההורים שלי פרימיטיביים ונגד טיפול פסיכיאטרי/פסיכולוגי ולא שולחים אותי לגופים שאני אמור לראות.
כשהייתי אצל הפסיכיאטר וסיפרתי לו קצת יותר דברים, הוא אמר שזה בין המקרים היותר קשים שהוא שמע, והגדיר את זה כחמור.

איך החרדות מתבטאות?
1. אני לא עולה על אוטובסים עמוסים או שיש הרבה אנשים בתחנה.
2. לא מסוגל להיות בקבוצה מסויימת הרבה זמן, לא מסוגל לשבת עם אנשים.
3. לא מסוגל לעשות דברים בסיסיים [לקנות אוכל, לשתות, לעשות דברים שעוברים על סדר היום] - מחשש לשיפוטיות, תמיד חושב ששופטים אותי, תמיד שמסתכלים עליי.

יש בנוסף לזה גם התקפי חרדה, זה בא פשוט בהתקף, מתחיל להזיע, להיכנס לחרדה עמוקה יותר ולבסוף גם לפאניקה.

- נתנו לי כדורים, שלא עזרו בכלל, לא משנה כמה מ"ג או איזה סוג, וכמה פעמים החליפו לי, שום דבר מהם לא עוזר.

עכשיו הבעיות שלי הינן:
- בגלל החרדות הללו אני לא מצליח לחיות ביום יום. כמו שאמרתי יש חרדות חברתיות, תמיד חי בתחושת שיפוטיות, ולא יכול לעבור יום בלי לסבול.

- ההורים לא מוכנים לקחת אותי לגוף רפואי כי הם מתנגדים לזה וטוענים שזה "יפגע" בי, למרות שהם לא מבינים מה קורה כרגע, למרות שהסברתי אלף פעם, וגם המפקדת שלי התערבה ועדיין הם ראש בקיר.

- במהלך החצי שנה האחרונה, עקב האינטראקציה הרבה שהייתה לי [הייתי בתפקיד נהג יחידה בבסיס ענק] אז פשוט מאוד הסעתי אנשים למקומות בבסיס, מפה לשם יצא לי לדבר עם כמה בנות גם, וכמובן שניסיתי להיכנס לקשר. לצערי שום דבר מזה לא הצליח, אני ביישן וממש קשה לי לשדר ביטחון, במיוחד עם כל הבעיות הנוכחיות שלי, לדוגמא, אתמול קיבלתי סירוב, אני אשכרה יכול לספר את כל המקרים שבהם קיבלתי סירוב שזה 4-5 פעמים, אתם תגידו שזה קצת - אבל לא לבעל חרדות, זה גורם לי להרגיש כאילו לא משנה כמה אני מדבר וכמה יוצר דיבור ושיחה נחמדה, איכשהו זה נגמר בזה, ומתי שאני מציע לצאת לאנשהו או משהו ישר סירוב או שהן בכלל לא מעוניינות בקשר איתי ספציפית.
"יש עוד דגים בים", "לא נורא" - זה נכון, אבל שאפילו זה לא מסתכם בדייט אחד ושום דבר מזה לא מתקדם, ובחיים לא הייתי בקשר, זה דווקא כן מזיז משהו, כן משדר שמשהו לא כשורה איתי.

- הבעיה הגדולה יותר, עקב החרדות, במשך של חצי שנה, לא הפסקתי לנסות להתאבד.
במגוון של אלף דרכים, סיימתי כמה פעמים במיון, עוד טיפול פסיכולוגי, ועוד טיפול פסיכיאטרי, וכלום. הטיפול בצבא לא היה טוב - הפסיכיאטר והפסיכולוג לא הפסיקו להגיד לי "הצבא לא מתאים לך" למרות שמאוד מאוד רציתי להישאר, פשוט ניסו לדחוף אותי לבחוץ. לפני 3 שבועות קרתה תקרית לצערי, וכן, כרגע אני בחוץ.
לצערי הצבא הוא הגוף היחידי שנתן לי טיפול, מה שעוד יותר מצער - שהוא זה שגרם לי להיכנס יותר לחרדות, עקב זה שלא קיבלתי טיפול נכון שמתאים, זה נגמר ביותר רע.

קצת ארוך, אשמח לעזרה ולאוזן קשבת ולטיפים כמובן, תודה רבה.