שלום לכולם!
אני הרבה זמן חושבת על זה ותוהה האם באמת מי שלא יוציא בגרות לא יוכל ללמוד את מה שמעניין אותו או לעשות את מה שהוא שואף לעשות בחייו?
כלומר, בדרך כלל, בבגרויות אין נושאים מעניינים ואין משהו שבאמת יצליח ללמד אותך להבא, בחיים האמיתיים. אך בכל זאת, יש לחץ אדיר על התלמידים ועל הנבחנים, אנחנו מפסידים את הגיל שאמור לפתח אותנו הכי הרבה!
או נניח תלמידים שלומדים בבתי ספר דמוקרטיים, שהרבה פעמים שואפים למשהו ומגיעים אליו, (אני מאמינה שכל הנוער מגיע לאן שמעניין אותו ומגיע למקומות הטובים לו בסופו של דבר, זה בכל זאת הגיל שאנחנו מגלים את עצמינו בו..) אבל הבגרויות מעקבות אותם ומשאירים אותם עם מעין תחושת בטן לא נעימה של ויתור אם ייבחרו לא לעשות את הבגרויות או אם הם שמו את זה כמוקד מטרה והבינו שזה לא עושה להם טוב ומעקב אותם אז תחושבת הויתור הזו מתעצמת וגורמת לנחיתות.
האם זה באמת נכון שלא נוכל להמשיך בחיינו ללא הבגרויות לאחר סיום בית ספר?
האם אוניברסיטאות לא מקבלות תלמידים בלי תעודה מלאה?
האם זה באמת אומר שאני וותרנית בכך שאני באמת חושבת לא לעשות בגרויות בזמן בית ספר (הבית ספר שלי נותן להשלים בגרויות לאחר סיומו, גם אם אהיה בת 100)?
אני מרגישה מתוסכלת בתקופת הגרויות אך ארגיש רע עם עצמי אם לא אסיים איתם כי אין לדעת מה יקרה בעתיד ועם כל הלחץ מהסביבה שלי...
אשמח אם תפרטו בתשובתכם... תודה רבה לכולם!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות