משבר אמונה מאבק בחיים וכישלונות רצופים מה עושים?

שלום ,
אני בחודש האחרון חווה משבר אמונה באלוהים.
אני בא מבית מסורתי לייט.
חוגגים חגים צמים עושים קידוש לא מערבבים בשר חלב אבל לא שומרים שבת.
עבר עליי שנה וחצי לא קלה שסיימתי לימודי הנדסאי וניסיתי למצוא עבודה והחלפתי 4 עבודות בשנה אחת וגם הספקתי לחתום בלשכה חצי שנה.
זוגיות קצרה שהרגישה שהולכת לכיוון מאוד רציני ובסוף זה נגמר.
המשכתי לנסות לשמור על חשיבה חיובית .
יצרתי איזה רוטינת בוקר של, לסדר את המיטה, להניח תפילין, לראות סרטון מוטיבציה, להודות על מה שיש.
הייתי מתאמן .
נרשמתי ללימודי תואר אקדמאי ומצאתי חצי משרה בנתיים בכלל לא בתחום שאליו כיוונתי.
הכסף לא מספיק בשביל לבנות חיים.
איבדתי את בריאותי. הפסקתי להתאמן, הפסקתי עם הרוטינת הבוקר ונכנסתי לפיגור בלימודים.
אחרי הרבה שיחות עם אלוהים תפילו והכרת תודה הבנתי שהוא לא מקשיב.
גם אם הוא מקשיב זה כנראה לא ממש מעניין אותו.
נמאס לי להמשיך להלחם על החיים האלו.
יש לי המון חלומות והמון שאיפות וזה נראה כאילו לא משנה איזו תוכנית עולה לי כדי להגשים אותה אני נכשל.
הלכתי לסדנאות כאלו ואחרות לנסות לשפר את עצמי .
נפגשתי עם יועצים.
לבסוף גיליתי שהכל חרטה.
כולם אומרים כבר את אותם דברים חוזרים ונשנים.
הייתי רגיל להתבטא ולומר בע"ה או ברוך השם וכו'.
לאחרונה כל פעם שאני אומר את זה אני חש צביטה של אין למי להתפלל ואין ממי לבקש עזרה.
לא מאלוהים , לא מיועצים לא מחברים וגם לא ממשפחה.
תחושת הבדידות נמשכת ואחת לכמה זמן שהחברים שואלים מה קורה איתי אני נמלא בושה כי לא הצלחתי להשיג דבר בחיי.
וכבר מזה 4 שנים נמצא במאבק כלכלי בלתי נגמר לפני כחודש הצלחתי סופסוף לחזור לפלוס והופ עוד מכה צריך לחדש ביטוח רכב לעשות טסט ללכת למוסך לקנות תרופות ללכת לבדיקות .
הצלחתי לרגע להרים את הראש מעל המים וכבר מישהו דוחף לי אותו חזרה פנימה.
יש לי ידידה שמרגישה בדיוק כמוני אני משדר לה חיוביות אבל בפנים מרגיש כמו צבוע.
כי אני מת מבפנים .
כבר שואל מה הטעם בחיים האלו אם אני לא מצליח להינות מהם?!
מה הטעם בחיים החלומות שיש לי אם אני לא מצליח להגשים אותם?!
ומצד שני עדיין המסורת מושרשת בי מבית הוריי(עודני שם).
מרגיש חוסר אונים וכישלון מוחלט.
והפעם אין לי מושג איך להרים את עצמי מזה.
אם יש לכם טיפים טריקים או הצעות מועילות אשמח לשמוע.