איך להפסיק להיות אדישה אליו ולצאת מרכבת ההרים הרגשית שאני עוברת השנה?

היי כולם, פניתי כבר לכל כך הרבה גורמים בחיים שלי וכולם ייעצו דברים שונים, ואף על פי שהם עזרו אני רוצה ייעוץ נוסף. מקווה שתוכלו לעזור לי.
אני בכיתה י"ב. יש לי חבר כבר כמעט חצי שנה ואני לא יודעת מה לא בסדר איתי. הייתי דלוקה על החבר שלי במשך שנתיים לפני שהתחלנו לצאת, וכשהתחלנו לצאת הייתי בעננים. אבל משום מה מערכת היחסים שלנו מעולם לא הייתה יציבה, וזה בעיקר בגללי. מסתבר שאני חרדתית קצת: אני כל הזמן פוחדת שמערכת היחסים תיגמר, אבל גם פוחדת להיפגע, פוחדת לפגוע, פוחדת שאני לא אוהבת אותו מספיק (אין לי חשש שהוא לא אוהב אותי מספיק, זה ברור לי שהוא אוהב אותי), פוחדת שנתרחק או שנאבד את עצמנו בתוך מערכת היחסים הזאת, שהיא גם הראשונה של שנינו ומעולם לא היינו בקשר זוגי כזה או אחר.
אני מאוד כנה איתו, וכשפחדים כאלו צפים אני משתפת אותו. בדרך כלל השיחות שבאות בעקבות כך משחררות מאוד ואנחנו שבים להתנהל על מי מנוחות לתקופה קצרה (אני מדברת על תקופות שלווה של שבוע או שבועיים, דבר שיוצר אצלנו גם המון מתח ומן ציפיה לפיצוץ הבא) אבל משום מה בחודש האחרון לא הצלחנו לפתור את זה. אז אנחנו מדברים ומדברים ולא מצליחים להבין מאיפה נובע חוסר הביטחון שלח הפעם.
עכשיו יש מקרה אפילו יותר מסובך, שאין לי מושג בכלל ממה הוא נובע. לפני כמה ימים ועד עכשיו (ברמות משתנות) פשוט הפכתי להיות אדישה אליו. כאילו אני לא אוהבת אותו בכלל (או מספיק בשביל קשר זוגי, כי כן אכפת לי ממנו ואני מאוד מעריכה אותו כבן אדם ועדיין מכירה בתכונות הטובות שלו, למרות שזה פחות אכפת לי עכשיו...?). הכי מעצבן שזה כבר קרה פעם אבל זה די עבר לי אז ועכשיו חזר. זה כל כך מתסכל וזה גורם לי לבכות כל הזמן, כי אני פוגעת בו עם חוסר התחושה הזה ואני לא יודעת זה שאני מרגישה ככה אומר שאנחנו צריכים להיפרד (כי אנחנו כאילו לא באותו ראש) ואני לא יודעת אם אני מפחדת מפרידה או מפחדת לא להיפרד (וגם בתקופות השמחות שלנו תרחיש פרידה לא רצוי תמיד היה באופן לא רציונלי בראש שלי).
אני רק אדגיש שהוא לא פגע בי או משהו כזה, ואין שום מעשה שאני יכולה לחשוב עליו מצידו שגרם לזה ככה. תמיד היינו מאוד דביקים ומאוד פתוחים אחד עם השני, מה שמאוד מאוד מתסכל אותי כי תכלס הכל בסדר במערכת היחסים שלנו.
השנה הזאת הייתה מאוד מטלטלת עבורי גם לולא מערכת היחסים הזאת: י"ב עם 7 או 8 בגרויות (והרבה לחץ שנובע מכך), חיית המחמד שלי מתה (שאהבתי אותה יותר מאת עצמי ויותר מכל דבר אחר והיא גרמה לי הכי שקט ושלווה וסיפוק בעולם) מספר ימים אחרי שהתחלתי לצאת עם החבר שלי, פסיכומטרי (עם ציון משמח), מעבר משגרת לימודים לחוסר לימודים ולמתכונת מבחנים...
ייתכן שהגורם לכל מה שאני מרגישה הוא באמת אחד מאלו או שילוב, מעורבב עם חוסר ביטחון עצמי (תמיד חשבתי שהוא מעל הרמה שלי) וחרדות, אולי משהו פיזיולוגי כמו הורמונים, אבל בכל זאת אני לא יודעת איך לאבחן את זה ולטפל, כי יותר מכל הייתי רוצה לשוב למערכת יחסים בריאה ומתגמלת, כי כשטוב לנו אז באמת באמת טוב לנו.
כרגע אנחנו במצב מוזר כזה כי הוא יודע באיזה מצב אני נמצאת כרגע (והוא גם נפגע מזה כמובן) אז אנחנו מתראים פחות ומבלים פחות, עדיין ביחד, מנסים לעשות דברים חדשים ביחד כדי לחזק את הקשר וכן לדבר על דברים. אני לא יודעת מה לעשות כדי לחזור למצב הרגשי שלי כפי שהיה לפני שבוע (כל המצב הזה התחיל ביום חמישי או שישי).
זאת גם פריקה אבל אני אשמח לכל סוג של עצה ורעיון.
תודה לעונים.