איך עוברים את התקופה המעיקה הזו? ואיך אני יכולה לעבוד עם עצמי לגבי תחושות?

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל חייבת לפרוק את כל מה שיש לי.
אני בת 24 עברתי הרבה דברים בחיים והצלחתי עם כל הקושי לעבור אותם ולבד ללא טיפול כלשהו.
היום אני יכולה להגיד שעשיתי שינוי גדול עם עצמי עם זה בכך שאני רואה את החיים בצורה אחרת, לגבי גברים, חברות ,לימודים ועוד.
עברתי דברים והצלחתי להתמודד איתם ואף לטפל בהם באופן עצמאי.
עכשיו הגעתי לתקופה קצת קשה, וזה לא עושה לי כל כך טוב כי זה מחזיר אותי אחורה.
אני אספר מעט מימה שעברתי , בילדותי עברתי תאונת דרכים ששינתה לי את כל החיים שלי מקצה לקצה, מילדה שמחה חברותית חכמה לנערה עם בעיות מכל הבחינות ובעיקר מחוסר ביטחון עקב צלקת שקיימת בעקבות התאונה.
היו לי המון עליות וירידות, לא סמכתי על אנשים ונפגעתי המון. גם בלימודים פתאום נהיה לי קשה הייתי צריכה ללמוד יותר מאחרים על מנת לעבור את הבחנים.
הלכתי לטיפולים אך ראיתי שזה רק מזיק לי ולא משקם אותי, עם הזמן עבדתי עם עצמי ואגיד לכם עברתי את הכל. מבחינת לימודים לא ויתרתי וישבתי וחרשתי ובסוף הצלחתי , מבחינת חברים כן הצלחתי לצבור חברים חדשים(לא אשקר עדיין נפגעת אבל לוקחת ברצינות את מי שחשוב לי וכל השאר זה יכול להיות אינטרס או סתם חברות של פעם בקשר ופעם לא . אני מודעת לזה שהרבה אנשים מקנאים מימני ורק רוצים לרעתי אבל עדיין מתמודדת עם זה) לגבי יציאות אני יותר יוצאת זורמת . הוביטחון העצמי שלי אני מודעת לצלקת, ואין לי דרך חזרה היא קיימת ואני משתדלת לחיות איתה בטוב כי זה מה יש (אבל כן יכולה להתבייש לעיתים ,אם זה במצבים מול גברים). בקיצור לעומת אז שהייתי אחרי התאונה ילדה סגורה חזרתי לעצמי למה שהייתי לפני.
אני בחורה שאומרת את כל מה שהיא מרגישה ולא מתביישת מאף אחד ורוצה להגשים את כל המטרות שלי. (למדתי מטעויות בחיים והיום אני חושבת פעמיים לפני כל דבר ). לגבי מה שרשמתי הבעיה שנוצרה לי זה שאני לא סגורה על עצמי ויש לי המון התלבטויות, אני מצד אחד מחליטה משהו ואז תוך שניה מתחרטת וזה משפיע עלי ממש גם הסביבה רואה אותי בתור בחורה לא רצינית, איך אני יכולה לשנות את זה ולהיות יותר סגורה על עצמי , וגם שלא אפחד לקחת סיכונים?
ולגבי התקופה פתאום אני מרגישה לבד(יש לי חברות אך לא מרגישה מהן סיפוק) אני רואה שכולם אינטרסים אין אחת שלא אינטרסנטית אבל זו לא בעיה כי גם אני כזו כשצריך. הבעיה היא שאני מרגישה לבד מבחינה זוגית , יש תקופות שמתחילים איתי ויש תקופות שכלום אף אחד לא מתחיל איתי זה עושה לי רע אני מרגישה לבד. בא לי כבר זוגיות נורמאלית מישהו שיקבל אותי כפי שאני יואהב ויתמוך (כל הגברים שיצאתי איתם היו לא רציניים או שלא היו בנויים למשהו רציני(שזה ההפך מימני ובעקבות כך זה נגמר) אני כן אוהבת טיפה משחקים לא אשקר וזה גורם לי לרצות את הבן אדם אבל לא צריך להגזים כי אז זה הורס הכל. בקיצור אני מרגישה לבד וחוששת שלא תהיה לי אף פעם מערכת יחסים ארוכה ורצינית (לא היה לי שום דבר אינטימי עם גבר מעבר לחיבוקים ונשיקות) מה עליי לעשות איפה להכיר איך לשנות את המצב, ולשמוח להרגיש מאושרת ,לראות את החיים אחרת ולעבור את התקופה הקשה הזו (היא גורמת לי להרגיש שהכל נגמר ואין תועלת לחיים האלה, כמו שאמרתי מחזיר אותי שוב לאחור ודיי כבר רואים את זה על הפנים שלי ). לא מיזמן יצאתי עם מישהו וזה נגמר לא טוב כל אחד תפס את הכיוון שלו והוא הבן אדם היחיד שהייתה לי אליו משיכה מטורפת אבל לא יכולתי להאמין או לסמוך עליו גם כשהוא רצה ולקח את זה ברצינות גם בכלל שהוא היה פוגע בי מילים, והייתי חוששת שיפגע בי יותר עם הוא ידע על מה שעברתי. אז איך אכיר גברים חדשים , ואיך אני יכולה לעבוד עם עצמי לגבי תחושות שארגיש מאושרת ושמחה כי לא חסר לי מעבר לזה כלום ברוך ה'.
תודה לעונים.