מפחד מעצמי, האם אני בסדר מבחינה נפשית?

היי, אתחיל בכך שיש לי חיים לא פשוטים,אך אני מעדיף שלא לחשוף יותר מדי מכיוון שעשיתי זאת בעבר וקיבלתי עצות לגבי דברים.
מה שמאוד מציק לי זה מה שקרה לי היום, אני אתן רקע. הנושא קשור למין, וקצת קשה לדעתי, רק הזהרתי..
לפני שנה נכנסתי לסרט כחול וזה קצת מביך אותי לרשום את זה..אבל ראיתי סרט כחול של מוות כלומר של ...כמו שזה נשמע...ונלחצתי ויצאתי מזה והבטחתי לעצמי שאני לא אעשה את זה בחיים לאף אחד...ולפני חודשיים כעבור שנה וקצת..נכנסתי שוב עשיתי מה שעשיתי ויצאתי ושאלתי בפורום אני חושב שפה,על למה נכנסתי לזה וכו' והרגיעו אותי... והבנתי שאני בן אדם טוב שלא אעשה מעשים שכאלה לעולם..
אבל היום זה השתנה...שמעתי על נקרופיליה...וחזרתי הביתה וקראתי על הדבר,ראיתי שם של אדם רוצח סדרתי שהיה קניבל,נקרופיל,והתעניינתי בנושא..מאוד מאוד..קראתי על כל מה שהוא עשה שעה וקצת...וזה ריתק אותי..לא נגעלתי..לא פחדתי...זה היה מוזר מאוד שאני מגיב לזה וחושב על זה לא בצורה של"וואו מזל שהוא מת,למה לא עצרו אותו,מסכנים אותם אנשים שנקלעו למצב של נקרופיליה וקניבליזם"לא חשבתי על זה ככה...זה..אני לא אגיד שהדליק אותי אבל ההפך ממה שרשמתי בסוגריים... ונכנסתי לסרטים כחולים של נקרופיליה... וכעבור כמה זמן יצאתי מהם לא נדלקתי על זה ולא נגעלתי...זה קצת הדליק את העצבים שלי לראות אנשים מתים כחווית סקס...אני לא מאמין על עצמי שנהנתי מזה...אפילו שזה לא אמיתי למרות שזה נראה אמיתי..אבל אני מפחד שאני נקרופיל...כי אני לא מדבר עם בנות,היתה לי רק חברה אחת וגם היא לשבועיים ולא אהבתי אותה,לא היו לי הרבה חברים,אין לי ידידות ולא הייתה אף פעם..אולי רק בצאטים אבל חיבוק מבת..שהיא לא אמא שלי או אחותי....איפה מי שמע על זה בכלל... אני כתוצאה מכך מרגיש נעלה,שמפני שאני נראה טוב וחזק למה שאני אשים לב לבנות?שהן יתחילו איתי,הן בסך הכל בנות למה שאני אדבר איתן?או אנשים,למשל שערסים הם אנשים נחותים, למה לי להתייחס אליהם כאנשים רגילים אם הם רק מעשנים ושותים ב4 בבוקר ומעירים אותי ומציקים לשינה שלי?
אני ממש מפחד מעצמי,הנקרופיליה לא מפחידה אותי יותר כמו שהייתה בעבר,אפילו שמרתי את הקישור לאתר אבל מרוב שפחדתי מעצמי מחקתי הכל הכל שלא יהיה זכרון מזה...
מה אני עושה עם עצמי? מה לעזאזל נדפק בי שאני נדלק ממוות של אחרים,רואה סרטים כחולים בנושא,מרגיש עליון,שהמון בני אדם נחותים ממני כי הם ערסים/לא חברותיים/סטוציונרים שאני נגעל מאנשים כאלה לגמרי.
מה אני עושה במצב כזה?האם אני דפוק נפשית יותר ממה שחשבתי?עברו עלי חיים קשים,אבל עד כדי כך נדפקה לי הנפש?אני בכלל מת מפחד שאני כותב את מה שאני כותב,גם כי איך אני הגעתי למצב כזה וגם שמישהו יגלה על זה ויעצור אותי או משהו...אני מתחנן לעזרה ממכם. תודה מראש לעונים