כן
זה הולך להיות מעט ארוך. מצטער על החפירה.
אשמח לעצות כי אני מיואש
קשה לי עם מחוייבות. מעולם לא התמדתי במשהו עד הסוף. תמיד פרשתי מחוגים, החלפתי תחביבים. קשה לי לעבוד. עבדתי פעם והרגשתי שזה פשוט מעיק עלי. הרגשתי כלוא ופשוט רציתי חופש. הבעיה היא שגם להיות כל היום בבית מדכא אותי. אני לא טיפוס חברתי כל כך. יש לי את החברים שלי, אבל אני לא יוצא כל כך לבלות. אין לי תחביבים גם. אני טיפוס מאוד ביישן. קשה לי להסתגל למקומות חדשים ולהתחבר. אני שונא להתבלט ואני תמיד מדבר בשקט.
אני חושב שאני גם מפתח הפרעות אכילה. מאז ומתמיד היו לי תסביכים עם הגוף שלי. שנאתי אותו. הרגשתי שאני כלוא בו. חווית ההתבגרות שלי הייתה די טראומטית. לא שאני מרגיש אישה, אלא שזה פשוט קרה בבום. התבגרתי בין הראשונים בכיתה שלי.
פשוט לא זיהיתי את הגוף שלי. שנאתי אותו. הבגדים כבר היו קטנים עלי וגם הייתי מעט שמנמן.
הייתי בעודף משקל קל במשך רוב החטיבה. בין כיתה ח' לט' ירדתי הרבה במשקל (10 קילו). מאז העלתי כמעט הכל בחזרה.
לפני כמה חודשים (בכיתה י') התחלתי לרדת שוב במשקל.
אני 1.70 ושקלתי 67 קילו.
היום אני 1.70 ושוקל 53 קילו.
תמיד התביישתי להוריד חולצה, לחשוף את עצמי. הייתי מסתובב עם מכנסיים ארוכים גם בקיץ.
אין יום שעובר ואני לא סופר קלוריות. משתדל לאכול פחות או יותר כמו שצריך, אבל אני עדיין ממשיך לרדת. לפעמים יש לי סחרחורות, לפעמים אני מרגיש חלש. התחלתי להתקשות לרוץ בשיעורי ספורט.
לפעמים אני נתקף בבולמוסים ופשוט אוכל הרבה. אחר כך אני מתחרט ונתקף רגשות אשם.
אף פעם לא הקאתי, אבל היו לא מעט פעמים שהרגשתי רעב.
פעמים שבהם הייתי לוקח אוכל לבית הספר, אוכל כמה ביסים וזורק לפח.
לפעמים פשוט נשבר לי מזה. אני רואה את כולם אוכלים מה שהם רוצים. אבל אני פשוט מפחד להשמין. לחזור למה שהייתי.
אני מקבל כל הזמן תגובות מהסביבה של כמה רזיתי ואיזה יופי. אמא שלי מתחילה לדאוג וחושבת שזה טיפה יותר מדי, אבל אף אחד לא מעלה בדעתו שמדובר בהפרעות אכילה.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
כשזה מגיע לבריאות... העצות שלנו יכולות לעזור, אבל לא מחליפות ייעוץ רפואי
2025