בן 34 עובד בתור פקיד קבלה וגר עם אמא שלי, מרגיש שאני תקוע. מה לעשות?

קצת רקע
אני עובד בתור פקיד קבלה במלון ועדיין גר עם אמי .
אחרי לא מעט מטעיוות בעבר אני מוצא את עצמי בצורה כל כך מתסכלת בחיים. אני מרגיש כמו ילד לא בוגר.
אסביר. בגלל הטעויות בעבר ובגלל שהייתי חסר יציבות מאוד תעסוקית אני מרגיש שעליי להשאר בתור פקיד קבלה ואין מה לעשות ולקחת אחריות ולהשלים עם זה כי אין מה לעשות. אני שונא את ההרגשה הזו ולא רוצה לקבל אותה. וכי אם אחפש עבודה אחרת אני עושה את משיקולים לא בוגרים כי אולי אני לא לוקח מספיק אחריות בעבודה.
מה שלא מוסיף לי שיש לי מנהלת קבלה ומנכלית שבכלל גורמות לי להרגיש ילד.
מנהלת קבלה שאני לא סובל אותה אוקראינית שאני לא רוצה לומר מה אני חושב עליה. מאוד אימפולסיבית ומניפולטיבית. סתם לדוגמאות הייתי ביום שבת האחרון ביום חופש והיא דרשה שאני יבוא לעבוד החלה לגרום לי לרגשות אשם שהיא קלטה אולי שאני בנאדם שקל לגרום לו רגשות אשם. זה עוד ארחיב ביחסי עם אמי.
אני אמרתי לעצמי שאני לא נכנע לה ולא באתי והיא בצורה נקמנית באופן לא מפתיע רוצה אולי לעשות לי שימוע. גם את המנכ"לית אני לא סובל אולי בגלל האופי הרוסי ואולי בגלל שהיא מצטיירת כאישה חזקה.
אני אישית בעבודה תמיד עושה את המטלות שלי ,אני לא הכי שירותי בעולם בגלל התסכול שלי והמעמד שאני נמצא בו אבל עם הכספים אני עובד מצוין.
היום זה כאילו הכל מתפוצץ לי בפרצוף ואני מרגיש שאני נמצא בתוך מלכוד שאני הן 34 ובגלל כל הנסיבות אני חייב להשלים עם המצב כי אם לא ילדותי. זה גורם לי להרגיש כל כך רע עם עצמי ותסכול.
אמי הביקורתית מרוקאית פרמיטיבית יודעת מציין איך לגרום לי רגשות אשם . זה מרגיש לי כאילו אני מרצה אותה בזה שאני הולך לעבודה הזאת וזה מתסכל אותי ואם יפטרו אותי ואוו ואוו איזה ביקורת היא תטיח עליי.
ואני מה אני רוצה להיות בנאדם חופשי ומאושר עצמאי לעבוד בעבודה נורמלית להצליח עם נשים ( שגם פה אני מרגיש לא בוגר כי זה חלק מהמטרות שלי ).
אבל אני במלכוד, כי עם עכשיו אחפש עבודה אחרת אני לא עושה את זה מתוך בגרות ,וגם אם אשכיר דירה לא יודע אם זה ייקל על המצב כי אני מרגיש ממש ילדותי עם שתי המנהלות האלה.
מה שאולי מנחם אותי זה שלמדתי תואר במדעי החברה ככה שאולי יש לי תירוץ לא להיות במקום עבודה כזה וככה לצאת מהפלונטר הזה. אחרת נראה לי לא יודע איך הייתי מתמודד עם הרעיון שצריך להיות פקיד קבלה ועם ההרגשה של ילד כזה.
עם אמי כל חיי ידעה לגרום לי לרגשות אשם , מה שגם קל לגרום לי כי אני רגיש ולחיץ מה שעוד יותר מעצבן אותי כי לא יכול שלא לדפוק חשבון.

מה אני עושה ?אני כבר לא יודע מה לעשות מרגיש כל רע איך אני יוצא מזה.
מה אני אצטרך להשלים עם זה שאני צריך להמשיך להיות פקיד קבלה ולהכנע למנהלת קבלה הזאת שגורמת לי להרגיש כמו איזה ילד ושהיא תוכל לתפוס אותי אתם יודעים איפה וכל הזמן לשחק לי על רגשות האשם.
אם הייתי היום בעבודה נורמלית היה לי יותר קל להתמודד עם הסיטואציה שאני נמצא בה כרגע.
אפילו הפסיכוטרפיסטית יודעת להוריד לי הביטחון לפעמים ולגרום לי רגשות אשם, וכל זה אני חושב אולי כדי להשאיר אותי אצלה , כי אם פתאום אני יחליט לעזוב אותה אז אני כאילו לא מתמודד באמת.

אני נראה באמת מצויין עשיתי שירות קרבי בצנחנים ,עשיתי טיול לבד בארצות הברית והיום אני מרגיש שזהו שעליי לשלם על טעויות העבר ושעליי להשלים עם המצב ואני שונא את ההרגשה הזאת.