אני לא רוצה לעשות צבא כי יש לי בעיות רפואיות, מוצדק לקבל על זה פטור?

אני סובל מבעיה חמורה של חוסר מיקוד וריחוף בעיניים (בעיה בגלגל העין ) וגם בגלל דה ריאליזציה קשה שאני סובל ממנה, זה הגיע למצב שאני כמעט נדרסתי כמה פעמים כי לא הייתי ו"עופפתי" בכביש.. ולא רק זה, יש לי מלא סחרחורת ביום, ושאני קם הרבה פעמים הכל שחור... ולפעמים אני לא שם לב לאן אני הולך, מה אני עושה, ומה יש.. נופל ונתקע בדברים ונפצע.

קשה לי לתפקד עם זה ביום ביום, זה מפריע לי בכל מקום, אין לי שיווי משקל טוב בגלל העיניים, הסינכרון עם העין והמציאות לא טוב. קשה לי ללכת ברחוב בלי לפחד כי אני לא תמיד רואה לאן אני מסתכל (בגלל זה כמעט נדרסתי)
או לא חי את המציאות ולא שם לב שמשהו קורה סביבי. מנותק מהמציאות.. ואבא שלי אומר שזה מסוכן לשים אותי בצבא עם הבעיה..
למי שלא יודע דה ריאליזציה זה הפרעת ניתוק.. שמרגישים כאילו שיש משהו מפריד בינך לבין העולם עד כדי תחושה של ניתוק מהמציאות. כמו לצפות בעולם בעזרת עדשה של מצלמה או שהמציאות נראית בסך הכול חלום או הצגה.

הכל נראה לי פשוט כמו חלום או סרט, אני לא מצליח לתפקד ומסגרת כמו צבא תחסל אותי נפשית, אני סובל מהבעיה הזאת כבר כמה שנים וזה לא עובר, אז לחכות שזה יעבור או לטפל בזה זה לא פיתרון..

כי הבעיה הזאת היא גם רפואית מאירוע מוחי שעברתי...

ויש ימים כאלה שאני ממש מנותק וכלום לא עוזר, העיניים שלי פשוט לא מצליחות לקלוט את מה שהן רואות ואני לא מרגיש חי.. חי רק במחשבות והכל נראה כמו לבהות בחלום כאילו ענן אפור מסתיר לי את המציאות בעין.. וכואב לי גם להזיז את העיניים ואני לא שולט בתנועה שלהן, הן מטיילות לבד ומתרוצצות בלי שליטה ואני ממצמץ המון מהכאב.. אני לא מסוגל להשאיר אותן פתוחות הרבה זמן או למקד אותן לכיוון אחד יותר מ4 שניות. (ככה אני גם לא מצליח ליצור קשר עין עם אנשים) ואני פשוט מסתכל למטה..
כי כשאני מסתכל למטה זה לא כואב, וזה מסובך לתפקד עם עינים למטה. קשה לי להסתכל ישר..
וזה סיוט לחיות עם הבעיה הזאת, אני בקושי יוצא מהבית בגללה כי ככל שהמרחב יותר גדול ככה יש לעין יותר אינפורמציה שצריך לקלוט והבעיה מחריפה, ובבית החלל קטן ואני מצליח לתפקד.. ומן הסתם שאסור לי להוציא רישיון בעתיד.
זה דופק לי כמעט הכל בחיים

הצבא מבין בעיות כאלה לדעתכם? זה מוצדק לקבל פטור מהצבא על דבר כזה?
אני יהיה אבוד אם לא יתנו לי פטור, אני לא יודע מה לעשות