מפחדת להתאכזב

שלום, אני שמניסטית בת 18 עומדת להתגייס ביולי. נשארו משהו כמו 4-3 חודשים ללימודים .
אני בחורה שאין לה הרבה חברות , בתור ילדה בת 12 הגעתי לבית הספר הזה ביישנית ואטומה, ביסודי עשו עליי חרם והייתי ״לא מקובלת״ ומלכת הכיתה והמסכנות שלה היו יורדים עליי, אני לא הסכמתי להיות זו שעושה מה שמלכת הכיתה רוצה ולכן היא מצאה להתנכל אליי וללעוג לי. היא דאגה שאם ישבתי על כיסא מסוים היא תאמר לכולם לא לשבת עליו, או שכנעה אחת מהשפוטות שלה לשים לי טיפקס במים ואלה רק קצה המזלג. שנאתי את היסודי , זו הייתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי. איפשהו זה הפך אותי לאטומה, לא מתחברת בקלות לאנשים. וזה המשיך איתי לחטיבה. בכיתה ז עד ט הקטע של המקובלות עדיין המשיך עם קבוצה של ילדות אחרות (הן ירדו לי על השיער, על החזה שלי שהיה יחסית מפותח לילדה בת 13 וכאלה) ושוב לא הסכמתי לעשות מה שהן עושות, הייתי תמיד נגד הזרם . הצבתי מגננות עוד בגלל מה שעברתי ביסודי. ונשארתי בלי חברות.
בכיתה י' כולם התחילו להשתנות , כל הבנות מלכות הכיתה מכיתה ז עד ט שחלקן היו גם כאלה שלמדתי איתן ביסודי או שנשרו מבית הספר או שהועברו לכיתת אומץ (כיתה שעושה שלוש יחידות ולא יכולה לעשת יותר, כיתה שדורשת חונכות , פרח ממש כיתה של טיפשים) ואני הועברתי לכיתה עיונית (כיתה מצטיינת) הרגשתי שסוף סוף הקארמה הגיעה, ויכולתי לנשום לרווחה, שסוף סוף אוכל להיות אני מבלי שמחפשים על מה לצחוק עליי או לא יודעת מה. כולם גם התבגרו יותר, התחלתי להתחבר עם הבנות בכיתה ואפילו עם חלק מהבנים , בכיתה יא אפילו יותר . אך עדיין הרגשתי שהרושם שנוצר עליי מכתה ז רודף אותי כמו צל. עדיין אף פעם לא ממש שותפתי בהכל ולא הוזמנתי למסיבות. אבל לפחות היו לי חברות, התחלתי להיות עם ראש פתוח יותר ולזרום . להוריד את המגננות. ממש פתחתי את עצמי ואז קרה מה שקרה . זה היה בסוף יא' הייתה לי חברה אחת שהחשבתי אותה לחברה ממש טובה , אני והיא קבענו ללכת למצוא ביחד עבודה לחופש הגדול באחת החנויות הבגדים ואפילו לעבוד יחד. תכננו ללכת לTNT , קסטרו , וזברה להתחלה , אבל קסטרו זו הייתה העדיפות של שנינו, ממש רצינו לעבוד שם. קבענו תאריך ושעה. ואז כמה דקות לפני שהגעתי לשם היא הודיעה לי שהיא לא יכולה לבוא כי החוג שלה הוקדם. הבנתי ואמרתי סבבה . חשבתי לעצמי שעם כבר אני שם אז אני לפחות אבדוק אם הם מקבלים בנות 17 וחצי . כשבאתי להיכנס ראיתי אותה שם עם אחותה, התחבאתי בתחלה כי הבנתי שהיא שיקרה לי הייתי בהלם , היא יצאה משם מחויכת נכנסתי אחריה לחנות ושאלתי את המוכרת אם הם מקבלים עובדים לחופש הגדול, המוכרת שם אמרה לי שהרגע ילדה קיבלה את העבודה כי הם מכירים את אחותה , ושהם לא צריכים עוד . היא ידעה שאחותה יכולה לעשות לה פרוטקציה ולכן באה איתה בלעדיי , יצאתי משם כועסת נורא היא ראתה אותי במקרה, הסתכלתי עליה במבט פגוע והלכתי משם , היא לא אמרה לי כלום , אפילו לא שהיא מצטערת אפילו שהיא ידעה כמה רציתי לעבוד שם וכמה סמכתי על זה שנלך ביחד, והיא שיקרה לי. במהלך החופש הגדול חשבתי שהיא תנסה לדבר איתי אבל היא לא , וכשהתחיל יב היא התייחסה אליי בזרות מוחלטת כשניסיתי לדבר איתה היא לא ממש התייחסה אליי , ושאר החברות היו מעין חברות לכיתה לא משהו מיוחד. שוב אני לבד והשנה זה קשה יותר מתמיד, נשארו 4 חודשים לסיום הלימודים ואני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת לעבור אותם , אני רוצה רק להגיע לצבא להכיר אנשים חדשים, בוגרים יותר וליצור רושם חדש . אני פשוט צריכה התחלה חדשה, עם אנשים שלא מכירים אותי . כי השתנתי, הראש שלי פתוח יותר ואני זורמת יותר. נמאס לי מבית ספר וכל הילדותיות ששם, הקטע הוא שאני מפחדת שאני מצפה כל כך למשהו חדש ואחר אחרי ה4 חודשים האלה, בצבא, שאני מפחדת להתאכזב , מה עם גם בצבא אף אחד לא יתייחס אלי ואני אהיה לבד, מה עם בצבא זה יןתר גרוע? אני לא יודעת איך להתמודד עם כל זה. אני רוצה ליצור רושם שונה וזה מה שאעשה, אבל אולי אני רק חולמת שבצבא זה יהיה יותר טוב? יותר קל? אני חייבת התחלה חדשה, אבל לא יודעת כבר מה לחשוב , איך להתמודד, אני מרגישה שאני פשוט אתמוטט עם בצבא זה יהיה קשה יותר ..