אמא רוצה שאהיה רזונת וזה פוגע בי

אמא שלי היא אמא מדהימה, אולי לא נותנת לי לנסוע אל מחוץ לעיר,להיות בחוץ עם חברים אחרי שמחשיך וכאלה דברים אבל זה לא פוגע באהבה שלי אליה. מה שכן, זה שהיא תמיד חייבת להיות רזה. אני מתחילה לדאוג לה . היא אומרת לפעמים "אוי עליתי 2 קילו . זהו עכשיו אני אפסיק לאכול וארזה " היא 1.70 ושוקלת 58 . זה מטריד אותי מאוד ואפילו גורם לי לבכות כי אני חושבת שהיא רזה מדי וזה די מסוכן לה . אני גובה 1.55 ושוקלת 55, מכיוון שבזמן האחרון אין אוכל בבית אז אני צריכה לקנות בכמה שקלים אוכל די משמין כדי שיהיה לי מה לאכול בבית הספר . אמא שמה לב שעליתי במשקל והתחילה להעיר לי הערות כמו "מה זה, התחלת להשמין ? " "שוב השמנת" "אל תחזרי להיות השמנדוזה שהיית פעם"
ההערות האלה פוגעות בי כפול 5 ממה שזה אמור לפגוע.
בקיץ התחלתי לקרוא על אנורקסיה .. ובאותו זמן הייתי בעודף משקל . התחלתי להתעניין יותר ויותר ויותר ולא הפסקתי להעביר שעות על המחשב בקריאה וצפייה על אנורקסיה ורזון ודוגמניות רעבות
החלטתי לעשות שינוי ולרדת במשקל
כעבור חודש, 14 ביולי, יורדת מהמטוס ומחכה רק לרוץ למשקל
מתעלמת מהמזרקה שתמיד התלהבתי ממנה בשדה התעופה
מתעלמת מהחנויות, כלום לא עניין אותי . רק המשקל .
הגעתי הביתה . העפתי את כל התיקים לחדר ורצתי להישקל
40 קילו
הייתי מאושרת
הקאות, רעב,משקל, הקאות,רעב,משקל,הקאות,רעב ומשקל
זה כל מה שעבר לי בראש ועדיין עובר לי בראש
הייתי בתת משקל
ילדה בת 12 שכל הדאגות שלה זה משקל
ילדה בת 12 שמחכה שההורים ילכו מהבית רק כדי ללכת להקיא בלי שידעו
ילדה בת 12 שכל היום נשקלת במטרה לרדת במשקל
ילדה בת 12 שהמשאלה שלה זה להיות אנורקסית, ולא לטייל בדיסנילנד
הייתי חולמת על אוכל
הייתי עוצמת עיניים ומדמיינת שאני אוכלת שניצל במקום חסה
ולהזכר בכל זה בכל יום
זה קשה
בספטמבר הגעתי לבית חולים . התאשפזתי .
ילדה בת 12 ששוקלת 40 כשהיא אמורה לשקול 50 ועוד רוצה להגיע ל35- לא מוזר לראות ?
כאב לי . כאב לי על הכאב של אמא שלי . כאב לי שאחותי הקטנה צריכה לראות אותי במיטה של בית חולים
כאב לי על עצמי, שהייתי כלכך טיפשה .
וכל פעם שאמא מעירה לי,אני נזכרת בהכל תוך שניה . כל התמונות עוברות לי בראש
אני בקושי מתאפקת לא לצרוח לה
"את רוצה שאני אתחיל להקיא שוב ? "
"את לא זוכרת מה היה בספטמבר ? כמה צרחת ובכית ?"
אני כבר לא יודעת מה לעשות . נמאס לי .