מריח את ה-30... ועד כה אני לא מרוצה ממסלול חיי, איך להתמודד?

אני אנסה להעביר את המסר הכללי. איפה שאני נמצא כרגע בחיים ולבין איפה שאני רוצה להיות.. שמיים וארץ.

עכשיו.. אני יודע שיש דברים שלצערי ישארו פנטזיה.. כמו בת זוג שאני מדמיין לעצמי או להפוך להיות סטוציונר עם בחורות שנראות טוב . ועד משרת החלומות.

אבל עדיין.. יש מן קטע כזה בישראל שמנסים לשמר כוח עבודה זול, ולא נותנים לרכוש ניסיון במשהו כדי שתוכל להתקדם הלאה. משרות פח כל הזבל אתה יכול להשיג.. אבל משהו טוב ואני מדגיש.. שאני כן מסוגל לעשות בהתאם לכישורים שלי.. פשוט מונעים ממך. בכללי לבחורות יותר קל להתקבל לעבודה ובשוק העבודה.. מחשוף, בושם.. קריצה למנהל.. והכל בסדר.

הגעתי למסקנה שזה לא יכול להימשך ככה ואני לקראת לימודים בעזרת השם.. אל תשפטו אותי שזה קורה רק עכשיו.. עברתי כמה זעזועים בחיי.

מצד שני.. כמו עבודות.. כך אני רואה היכרויות עם נשים.. הביקוש לנשים עלה מידיי אז הערך שלהן עלה.. (אולי כמו שוק הנדל"ן בעצם..) וכל אחת שבורה חייה בסרט כבר מה מגיע לה.. ותכלס הן גם מצליחות. אוהבות לתפוס את הנואשים חסרי הביטחון.. שבתכלס אותם גברים כמה רמות מעליהם. יצאתי עם לא מעט בחורות יפות, חלקן גם איכותיות.. והיום אני כבר לא יכול להשיג את זה. זה כמו אדם מיליונר שהיום נאלץ לחיות מ7 אלף.

עישיתי כמה מהלכים.. שכרתי דירה וחזרתי להורים.. עבדתי במקום עבודה וניסיתי להתקדם שם ללא הצלחה.. ובנוסף לכל אין לי אינטרקציה עם המין השני. אני באמת לפעמים שואל את עצמי.. מה הטעם? אולי עדיף לעשות טיול מטורף של שנה.. לא יודע.. פשוט אני מאמין שלברוח זה לא פיתרון וגם הטיול ייגמר ואי אפשר לברוח כל פעם.. בסוף צריך להתמודד. אני מטופל אצל פסיכולוגית וגם מוכר בבריאות הנפש (קשור למשבר בגדול שעברתי לפני כמה שנים) אבל בתכלס.. אם היה הולך לי עם בנות הייתי הרבה יותר שמח. זה שאני לקראת לימודים נותן תקווה.. אבל זה לא שאני הולך למקצוע מכובד יותר מידיי.. אני באמת מרגיש שאני מעביר את החיים ולא חי.. מצד שני אני לא בדיכאון.. כי בסוף כולנו ניפגש באותו המקום.. לא מאמין במאמני זוגיות למינהם.. לדעתי זה ניצול הכי ציני של אנשים חלשים שכבר מוכנים להכל.. כן ראיית העולם דיי דוגלת שיש המון רוע במין האנושי.. נראה לי שזה מספיק.. תגיבו בכנות אבל מבלי להעליב אותי.