נמצאת בדיכאון/משבר ופוחדת מהתבגרות איך לצאת מזה?

שלום לכולם
אשמח לעצות מאנשים שיותר בוגרים ממני ושיש להם נסיון , תודה מראש על הסבלנות לקרוא את השאלה.
אני בת 25
לכאורה על הנייר אני יכולה להגיד שאני סהכ בסדר , אני בריאה , חכמה , מוכשרת , יש לי יחסי אנוש טובים ובן אדם נורמטיבי לכל עניין דבר.
עובדת בעבודה טובה עם תנאים , השכר יחסית נחמד אפשר לעלות יותר.
יש לי בן זוג מדהים מכל הבחינות.
מתחילה ללמוד השנה לתואר טוב שיביא לי מקצוע טוב בעתיד.
אבל.. אני לא מאושרת.
אני נורא מיואשת, עייפה , כל החיים האלה נראים לי כבדים עלי , פוחדת להתבגר כי אני רואה מצעד לצעד שאני עושה יותר קשה ויותר כואב.
אני מאוד מפחדת גם לעתיד שלי
אני סובלת בעבודה שלי מאוד , לוקח לי שעה ורבע להגיע לעבודה אחרי העבודה אני הולכת ללימודים ואני נגמרת.
מקנאה בכל אלו שיכולים להרשות לעצמם לא לעבוד ורק ללמוד.
אבל אין לי את האופציה.
מבחינה כלכלית - אני נמצאת במינוס של 20 אלף , ללא חובות והלוואות נוספים.(אני עזרתי למשפחה שלי המון מבחינה כלכלית לכן המינוס אבל לאט לאט הם משתקמים ככה שאני כבר לא צריכה לעזור).
אני כרגע פועלת לסגירת המינוס ופתיחת תוכנית חיסכון.
מרוויחה 7000 ש"ח , אני מבזבזת מהחיים שלי 13 שעות עבודה כולל נסיעות ואחר כך אין לי כוח לכלום.
לא יודעת אם אני עצלנית או פשוט סתם דיכאונית.
לא יודעת איך אפשר להביא ילדים לעולם אחרי עבודה של 13 שעות ומשכורת של 7 אלף עוד לרוץ אחרי ילדים ולטפל בהם.
אני לא יודעת איך ממשכורת של 7 אלף אפשרות לחיות בכלל שלא לדבר על לחסוך לבית.
הכל כלכך יקר בארץ , ובאמת שאני צימצמתי את ההוצאות שלי למינימום.
וויתרתי על כל מותרות שקיימות , אני לא קונה בגדים , לא עושה מניקור פדיקור אין לי רכב ובאמת חייה על המינימום שבמינימום.
ועדיין זה פשוט גרושים לאור העובדה שאני נותנת חצי מהחיים שלי לעבודה.
הכל נראה לי כלכך מייאש וקשה.
ותמיד באות צרות ובאים לחצים ואני מרגישה שאין לי כוחות וכלים להתמודד.
ניסיתי לחפש עבודות , אך לאור שאני סטודנטית כולם מציעים לי שעות יותר קשות מהעבודה הנוכחית שלי ושכר שאותו דבר פחות או יותר
אני ממש רוצה להרים ידים , הכל כבד עלי.
אני רואה כולם מסביבי פחות או יותר במצב שלי , וכמו הרבה סטודנטים בארץ אבל אני מקנאה בכוחות שלהם.
אין לי אותם אני פשוט שבורה לרסיסים.

איך להתקדם?