לפני כמה שנים, כשהייתי ביסודי, הייתי נורא רגישה ואחת שנוטה לבכות בקלות. החברות שלי נהגו לצחוק עלזה (עד היום הן אפילו מעלות את זה לפעמים), והיה לי נמאס לשמוע את הצחוקים האלה. החלטתי להפסיק לבכות. זה היה לי נורא קשה אבל אני זוכרת כשבכל פעם שהצלחתי להחזיק את הדמעות, הייתי גאה בעצמי. הייתי מרימה את העיניים שלי למעלה בכל פעם שהן היו רטובות כדי שיתייבשו. אבל... לאט לאט זה נסתם לגמרי. לא בכיתי בכלל. בהתחלה הייתי נורא גאה שעכשיו אני לא "בכיינית". אבל עכשיו אני כל כך רוצה להצליח לבכות, אני הגעתי למצב שקשה לי לבכות ברגעים קשים ביותר כמו בימי שואה - כשראיתי סרטון על השואה ולא בכיתי הרגשתי אדם קר ורע. אני רוצה להתרגש ולבכות מסרטים, שירים וספרים. אבל מה שהכי מוזר הוא שתמיד כששואלים אותי "את בסדר?", "קרה משהו?" אז ישר העיניים שלי מתחילות להירטב... אני אשמח להמלצות על איך לנסות להוריד את החומה הזאת. תודה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025