מתחילה להתאהב באחרים בזמן שהכי טוב לי בעולם עם חבר שלי, איך להפסיק?

שלום אסקפיפול, אני מבקשת לא לשפוט בבקשה.. מעולם לא חשבתי שאני אשאל את זה ואני בשוק מעצמי ואני כבר מתחילת השנה מנסה להלחם בזה כי אני לא רוצה שזה יהרוס שום דבר.

אז ככה, מאז ומתמיד הייתי "מתאהבת" בכאלה שהיו נחמדים אלי.. משהו הזוי, כי אפילו אם בן אדם יתן לי יחס זבל ומתישהו פשוט יתן לי יחס נחמד אז כנראה שיהיה לי קראש עליו ליום וזהו..
אני וחבר שלי כבר שנה ביחד. זוגיות מדהימה שמעלה את שנינו גבוה מאוד מכל בחינה. טוב לנו ביחד, אנחנו כל הזמן נפגשים, מדברים על הכל, עוזרים אחד לשני, המשפחות שלנו מקבלות ואני בקשר טוב עם המשפחה שלו ועוד הרבה מעבר למה שפירטתי הרגע, חבר שלי בן אדם עם לב זהב והוא מדהים מכל בחינה, הדבר האחרון שאני רוצה זה להתרחק ממנו.
כן יש לנו בעייתיות טיפה בקטע המיני.. יוצא שהרבה פעמים אני לא מסופקת מכל מיני סיבות שאני לא אכנס אליהן.

אני בכיתה "צבאית" אז יש לי מפקד (שאר התיכון לא צבאי).
בהתחלה כשהמפקד נכנס לכיתה אז הוא לא עניין אותי בכלל, לא בקטע של המראה והאופי שלו כלל וכלל, אבל בגלל שכל כך דחפתי לעצמי לראש שאני שונאת אותו (אופי לא משהו), יוצא שאני מתלהבת מתשומת לב ממנו (אני לא נותנת לזה להשפיע בשום צורה נראת לעין אצל אחרים ואו בזוגיות שלי), זה משהו לא ברור שאני מנסה לשכוח ממנו, כי אני כל כך נגעלת מהבן אדם שיוצא שאני מקבלת את זה כמו בומרנג הפוך..

בנוסף למפקד, יש לי גם ילד בכיתה שהוא שיא המפרגן לי ולחבר שלי, כל הזמן מתלהב מאיתנו, בן אדם נחמד שמחפש לעשות לנו טוב וגם מחייך אלי לפעמים מתוך נחמדות (אל תחשבו שיש לו משהו כלפי, ממש לא, אם אני לא טועה יש לו חברה וזה סתם בקטע שבדרך כלל יש לי מבט אדיש כזה אז הוא מחייך). אני כל כך לא בקטע של בנים כמוהו, הוא ממש לא ערס אבל הוא על הגבול כזה שאי אפשר להסביר.
בגלל שהוא כל כך נחמד, יוצא שגם ממנו אני לפעמים מתלהבת מהתשומת לב.
אני יודעת שזה לא רציני כי אני מרגישה שזה סתם עוד אחד מהקראשים האלה של יום יומיים שהיו לי פעם.


אני באמת לא מבינה מה גורם לי לאהוב אותם, אני לא מבינה מה אני מוצאת באנשים האלה.
אבל עוד יותר מציק לי זה שאני לא מצליחה לא לחשוב עליהם כשאני רואה אותם.
אני ממש לא רואה את עצמי עם אף אחד מהם, זה פשוט מן התרגשות מציקה בלב כשאני רואה אותם.

אני אוהבת את חבר שלי יותר מכל דבר, הוא הבן אדם אחד הקרובים לי ללב.
אני יודעת שזה מוקדם לחשוב על זה אבל אני באמת רואה את עצמי איתו בעתיד באותו בית עם ילדים.
קשה לי להאמין שאני בכלל חושבת עליהם, חבר שלי נותן לי את כל העולם שלו..
לפי מה שהבנתי דברים כאלה קורים כשלא מסופקים ממשהו בזוגיות, כשמשהו בעצם לא טוב. האם זה בגלל הקטע המיני? איך להפסיק לחשוב עליהם? הוא באמת הכי חשוב לי ואני בחיים לא אוותר עליו