לא חושבת שחבר שלי אוהב אותי כבר. מה לעשות?

אני עם חבר שלי כבר שלוש שנים, אני לא חושבת שהוא אוהב אותי, אני חושבת שהוא היה רוצה מישהי אחרת אבל.. אין, והוא לא יכול להגיד לי את זה כי לדעתי זה קודם שהוא ימצא מישהי אחרת ורק אחר כך יחתוך אותי ... אבל זה לא יוצא.. ושלא ייצא שהוא לבד..לא יודעת מה הסיבה בדיוק (לא יפה מספיק, לא משקרת או וואטאבר) . כל זה מתבשל ככה כבר הרבה זמן ואני עד עכשיו מנסה להבין מה זה אומר עלי ? לא יודעת. מצד אחד אם עובר כל כך הרבה זמן ואין כלום ומצד שני אני טיפשה שנשארת במצב כזה..אז? אני יותר או פחות? מצד אחר זה נשמע שזה רק עניין של זמן.... תוסיפו לזה שמישהי מנסה לשכנע אותו באופן קבוע לחתוך ממני ולא מהיום ובכלל קרנבל. זה לא קורה כבר הרבה זמן למרות שיש איזה מדרכה מקבילה שאני רואה איך הן רצות בטור אחת אחרי השניה כל כמה חודשים אבל אף אחת לא יכולה להמשיך כי הן פשוט נופלות ועם זה הרעיון של זה.
חושבות שאני לא רואה או לא יודעת.. אבל טעות וגם שם כולן נפסלות. כאילו חברה של חברה ולפעמים עם הקודחת ואז שוב ריצה אולימפית במדרכה ממול, מסתכלות עלי תוך כדי בשביל לראות אם הן משיגות אותי כשאני בכלל הולכת בעניינים שלי ואז נופלות. נוראי אבל גם אחלה שיעור לחיים, כמו ללמוד להיות לבד אבל בזכות עצמי אבל בעצם לא כזאת חזקה כי באיזה פאקינג קשר אני נמצאת? אבל בעצם מצד שני איפה ההצלחה מכל זה? אין. ובסוד? גם לא תהיה. יש עכשיו מישהי חדשה בחבר'ה, באה דרך חבר של חברה שלי ומוכרת הכל מעצמה מהר ובזיל הזול ! גם עם הדבר הזה קרה מה שקרה. זה נורא פשוט להבין שלא באתי לה טוב בעין ומתה להזיז אותי לעזאזל. למה? ככה. הלך עם זה? כן. כבר כמה חודשים טובים. באים לעשות אצל חברה שלי קבוע יום שבת בצהריים על האש נחמד בכיף ופתאום כל מיני שיחות והתכתבויות מאוד אינטימיות עם אימוג'י... גם בוקר טוב קבוע כדי לא להעליב חס וחלילה...
עשתה לו מה שעשתה והיא עם החברות שלו לידו כאילו החברה הכי טובה של החיים שלי ואיפה החיים שלהן היו בלעדי לפני שהכירו אותי, כלום.
בקיצור, סתם פארסה.. הכל כדי להרדים אותי, די.. כבר אכלתי הכל מהחיים בגלל זה ...לא מגיע לי אבל זה מה שיש.
נכון, אתם עכשיו תגידו לי שלא שווה לי כל הכוח הזה על העניין הזה בכלל ובלה בלה בלה... אבל רגע בואו, זה אמור להיות מסר לחיים? שצריך להפסיד לאיזה נחש שכל פעם בגללו בא מחדש, זוחל לאט ועם הלשון מחייך מולי ומחכה להקיש אותי? מה יהיה עוד כמה שנים? עם בן זוג אחר שיקרה אותו דבר? גם לתת זכות קדימה לאיזה צפע? לא, נכון?... יש בזה חיים לא חיים כי זה להריח כל פעם את האיכס של המים מתחת לרגליים שלי ולהרגיש את הסכין בגב.. אבל צריך לעשות עם זה משהו.. לא יודעת כבר מה לחשוב.