לא אציין את שמי.
אני בת 11.5 (עוד מעט 12) ורציתי פשוט לשפוך הכל מהלב. אני יודעת שאתם חושבים שאני אוליי תינוקת אבל זה באמת חשוב. המשפחה שלי מורכבת מאוד. הקשר בין סבתא מצד אבא לאמא שלי רע מאוד אבל זה לא הנושא. זה התחיל עוד מכיתה ג' שאמא שלי יצאה מגבולותיה. מאז ומתמיד אהבתי את אמא שלי ואת אבא שלי יותר מכל דבר בעולם אבל אז התחלת לגלות צד אחר של אמא שלי...כשאמא הייתה עצבנית עליי היא פשוט התחילה להגיד לי מילים שפשוט פצעו אותי בלב..מפגרת,עצלנית,חזירה,טיפשה ועוד.. וזה הוריד את הביטחון העצמי שלי לאפס כי...לא ציפתי שזה יגיע מהבן אדם שהכי קרוב אליי בעולם...כשהיא כעסה עליי אבא תמיד היה מגן עליי ומנחם אותי בלילה ובעיקרון אהבתי לישון אם אבא שלי כי תמיד כשהוא היה לידי הרגשתי בטוחה מסכנה..תמיד ידעתי שאמא שלי חזקה פיזית ומילולית..אבל לא חשבתי שהיא תגיע לרמה כזאת ובואו נגיד שבעברית היא לא יודעת לדבר רגוע אלה בטון גבוה ומפחיד..הבן אדם (החיה) היחיד שאי פעם דיברתי איתו על הכל זה הארנב שלי. בזמן האחרון אני מבלה שעות על גבי שעות במחשב ובטלפון כי שם יש לי חברים וירטואלים שמנחמים אותי ואומרים שהכל יהיה בסדר (מארצות שונות אז אני מדברת איתם אנגלית שוטפת)..אני מרגישה בודדה וחסרת אונים ושאף אחד לא באמת מבין אותי אבל אני לא רוצה שיקחו ממני את אמא כי בכל זאת אני צריכה אותה..אבל...בואו נגיד שאיך שהיום שלה עבר ככה גם שלי יעבור..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות