כן יא שמנה, תקיאי דחוף
אני בחיים לא סיפרתי את זה למישהו חוץ מחברה אחת, ולמרות שזה לא קורה עכשיו זה עדיין רודף אותי. חשוב לציין שאני לא שמנה, לא מלאה, אני באמצע, ולפי דעתי אני נראית בסדר גמור. אבל כפי שקראתם מהכותרת, אימא שלי חושבת אחרת:
בכיתה ו אימא שלי התחילה לרדת על המשקל שלי, צחקה על איך שנראתי ועל היריכיים שלי וכל הזמן שהלכתי למטבח תמיד שאלה לאן אני הולכת. לא יכולתי לקחת כוס מים או אם אני רציתי לאכול היא תמיד נתנה לי כמויות מאוד קטנות של אוכל, כמו במסעדות גורמה.
היא אפילו אמרה שכשאוכלים מעט יותר, ככה זה בריא יותר. ועוד כנראה עשתה מלא דברים שאני לא זוכרת.
שכחתי לציין שלבית ספר היא הייתה נותנת לי רק פריכיות וירקות. מעבר לזה כלום. וגם ככה זו הייתה תקופה קשה בשבילי עם הדברים האחרים שקרו לי בזמן הזה.
בכיתה ז חשבתי שזה הפסיק, אבל זה התחיל להמשיך בחורף. כמו תמיד, צחקה על המראה שלי, המשיכה לעשות מה שהיא עשתה. אבל אז זה היכה אותי. יום אחד כששאלתי מה יש לאכול היא הסתכלה עליי ואמרה "את רוצה לאכול? בואי בואי לפה" באתי והיא פשוט אמרה שוב "את רוצה לאכול תגידי לי?" ומשכה אותי בלחי/בשיער לא זוכרת !!!! היא פשוט המשיכה להגיד את זה עד שאני אמרתי "לא.." והיא פשוט הפסיקה ואני רצתי לחדר והיא אמרה "לאן את הולכת? תחזרי לכאן"..
עכשיו אני בכיתה ח, ובינתיים כלום לא קורה אבל זה פשוט רודף אותי ואני מרגישה אשמה כשאני אוכלת.. אני לא נהנית ואפילו מפחדת לגעת באוכל כי המחשבות פשוט עולות לי בראש... אימא שלי כמובן לא מעירה עכשיו כלום אבל קשה לי...
מישהו יכול לעזור לי? תודה לעונים..♡
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025