בזמן האחרון אני כל הזמן עצובה. אני לא כל כך בטוחה שזה דיכאון.
כל יום אני עושה את אותם הדברים ואותם דברים קורים, אותה שגרה.
אני מתעוררת כל יום בלי מצב רוח לבית ספר. אני אומרת לעצמי לחייך ולצחוק, וככה אני עושה עד שאני פוגשת את חברים שלי שגם להם יש בעיות. אני מקשיבה להם ומייעצת כמו תמיד. אני לא מאשימה אותם בכך שהם פונים אליי.
אני לא רוצה לדבר על רגשות וכל זה אני לא רואה בזה טעם, (אני מספרת, מביעה דעה ומדברת על עצמי אבל פשוט לא משטפת את הבעיות שלי, כמו רגשות). אני רק רוצה שיהיו סביבי אנשים שמחים ושידברו איתי סוף סוף על נושא שמח או אפילו על סתם משהו סתמי.
אני מנסה לשנות את המצב. אני באה עם חיוך מנסה לעודד את כולם ואת עצמי, זה עובד לכמה זמן אבל אחר כך שוב כל אחד מתרכז רק בעצמו ובבעיות שלו.
אחר כך אני מגיעה הביתה מותשת ואז אני צריכה להתקונן לכל ה 9283737 מבחנים, מבדקים ובחנים שנותנים לנו בשבוע, לחזור על החומר בחשבון ולפעמים ללכת לשיעורים שהם בערב ואני חצי ישנה בשיעור.
אין לי זמן להיפגש עם חברות אבל תאמת בזמן האחרון כבר אין לי מצב רוח. בא לי רק להגיע הביתה מהר לסיים עם כל העיסוקים ולנוח. רק שלפעמים גם אין זמן לנוח וככה אני נכנסת לשגרה של מרתונים.
חשבתי לדבר על זה עם ההורים שלי אבל הם חוזרים כל יום הביתה ב22 מותשים מאוד מהעסק שלהם שנמצא במרכז העיר כך שיש כל הזמן מלא אנשים, ולפעמים גם יש בעיות עם העסק שהם לא סיפרו לי וגיליתי עליהם בעצמי כך שלא באלי לי שיהיה להם עוד משהו על הראש ויתחילו לדאוג לי. פעם הייתי מספרת לאמא שלי אבל עכשיו הפסקתי כי שמעתי אחרי זה שהיא לא מצליחה להרדם וזה גם מטריד לה את המחשבות כי תמיד כשהיא מוטרדת ממשהו שמתי לב שהיא נהיית שקטה בבוקר ומסתכלת על הטלוויזיה(הטלווזיה כבויה).
והכל חוזר על עצמו, אני קמה בבוקר בלי מצב רוח. מנסה להיות שמחה, לא עובד. מגיעה הביתה מתארגנת. עושה שיעורים. חוזרת על חשבון. מתקוננת לכל המבחנים. הולכת לשיעור. חוזרת מותשת. רואה את ההורים שלי בערב 20 דקות והולכת לישון.
אני לא יודעת מה לעשות, תכתבו לי למטה מה אפשר לעשות המצב כזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות